• יו"ר החברה: פרופ' רן בליצר
  • משנה ליו"ר החברה: מלי קושא
  • גזברית: ד״ר לילך צולר
  • מזכיר: ד״ר מוטי חיימי
דעות

עבודת הרופא בעידן הדיגיטלי

לא ניתן לעצור את הקידמה הטכנולוגית בכלל ואת הקידמה על שולחן העבודה של הרופא בפרט. אולם חובה עלינו לגלות יצירתיות בשאלה: כיצד לצמצם את הריחוק הרגשי והגופני הנוצר בין הרופא למטופל בגין צג המחשב החוצץ ביניהם?

יהודה שינפלד - מרכז זבלודוביץ' למחלות אוטואימוניות, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, רמת גן, מופקד הקתדרה לחקר מחלות אוטואימוניות על שם ליאורה שוורץ-קיפ, אוניברסיטת תל אביב

דן כספי - המכון לרימטולוגיה, מרכז רפואי סוראסקי, תל אביב

מאמר זה נכתב בעקבות תלונות רבות של חולים ובני משפחותיהם בפנייתם אלינו: "הרופא כלל לא הסתכל לנו בעיניים, כל העת פרצופו היה נעוץ במחשב והוא תיקתק כל הזמן". אנו חיים בעידן הדיגיטלי, ועובדה זו לא פסחה על עולם הרפואה והעשייה הרפואית. הרופא נדרש על ידי מעסיקו למלא את כל פרטי החולה ישירות למחשב. פעולה כזו מחייבת זמן, וגוזלת את מרבית הזמן שאמור להיות מוקדש לראיון וללקיחת האנמנזה של החולה - שהוא מלכתחילה קצוב ומצומצם. מאידך, החולה אינו מעריך מספיק את העובדה שבקריאת גיליונו המלא של החולה מהמחשב נפרשת בפני הרופא מסכת מחלותיו, כל התרופות הניטלות על ידו או שנרשמו לו, אשר עשויה לקצר את הזמן המוקדש לראיון רפואי. לחולה, שאינו במיטבו ו/או אינו מבין את השפה ו/או מתקשה בדיבור, אין ספק כי עובדה זו מקלה עליו עד מאוד.

יחסי רופא–חולה מנקודת מבטו של המטופל
המטופל על פי רוב לא השתנה. הוא רוצה טיפול: יחס אישי, מגע אנושי, הבנה, אמפתיה. הרופא וסביבתו הם אלה שהשתנו - הרופא מוגבל בזמן, המעמסה עליו גדלה, הוא יותר תכליתי ומעוניין שזמנו ינוצל ביעילות המרבית. יש למצוא פיתרון ביניים שיגשר בין השאיפה ליעילות מרבית לתחושותיו של החולה, שמשפיעות רבות על מחלתו ואמונו ברופא היושב ממולו. על הרופא לחשוב על המטופל שמולו, למרות הריתוק למחשב, לתת לו את התחושה שרק הוא קיים עבור הרופא במחצית שעת הראיון.

העידן הדיגיטלי - השלכות על עבודת הרופא
לעידן הדיגיטלי ברפואה יש השלכות נוספות, השונות מהנהוג בעבר, והן מתמצות בזימון בדיקות, ידע כללי, זיכרון, השוואת נתונים לאורך ציר הזמן, זמינות של ייעוצים קודמים ודרכי אבחון, אזהרות מרגישויות, הסבת תשומת לב לתגובות בין תרופתיות ועוד.

הקלות הבלתי נסבלת של סימון X בצד בדיקת דימות מורכבת מול אקרן המחשב או בדיקת דם חדשנית, הביאו לעלייה אקספוננציאלית בביצוע בדיקות מעבדה, המלווה בהוצאה כספית ניכרת בהוצאות הבריאות. מאידך, הזמינות הגדולה הביאה לא פעם לאבחון מהיר יותר וקיצור משך האשפוז (לפני 40 שנה, אשפוז ממוצע במחלקה לרפואה פנימית נמשך שלושה שבועות לעומת 3-2 ימים בלבד כיום).

זיכרון רפואי
בעבר, הרופא אגר במוחו פרטים רבים על חוליו, ויכול היה לזהותם ולזהות בעיות על סמך דליית הפרטים ממוחו או מכרטיסיה ידנית, שהייתה לעיתים קרובות מדי בלתי קריאה אף לו עצמו. כיום, עם קיום מאגר המידע (בבית החולים, בכרטיסו הפרטי של החולה וכדומה), הרופא ניזון מהמידע הנדלה מהמחשב ולפעמים הוא מוגבל אם "עוזרו המלומד, "סנשו–פאנצ'ו האלקטרוני", אינו לידו. דוגמה לכך הם אירועי התבהלה כשהמחשבים נופלים עקב תקלה כלשהי. היכולת שלנו כיום לצלם בקלות יתירה, מונעת מאיתנו זיכרון של אירועים ומקומות; כמו כן, כרטיסי חולה מתוחכמים הניתנים לאגירה על האצעדה של שורש פיסת ידו של החולה, עשויים במקרה הצורך לספק כל מידע שהוא על החולה במקרה חירום, גם כשלרשות המטפל לא עומד כל מידע קודם.

דרכי אבחון
בעבר, בהיחשפו לחולה עם בעיה אבחונית בלתי פתורה, התבסס הרופא על המידע הרפואי האגור במוחו ועל ניסיונו הקליני הרב. מאחר שהיקף המידע האגור כיום במוחו של הרופא מצומצם יותר, עקב הסתמכותו הגוברת והולכת על גורמי זיכרון חיצוניים–דיגיטליים, כמו מחשבים ואינטרנט, האבחנה המבדלת וקביעת האבחנה מתבצעות פעמים רבות לא עוד מתוך היקש, אלא בהקשה על המקלדת. אומנם אין בעובדות אלו כדי למזער מהיכולת העכשווית של הרופאים בהשוואה לעבר, אך די אם נספר על אירוע רפואי בבית חולים מסצ'וסטס ג'נרל בבוסטון, שבו שורה של מומחים התחבטו באבחנה של מישלב סימנים ותסמינים נדירים מבלי שהגיעו לאבחנה נכונה; זו נקבעה על ידי מתמחה צעירה בתקתקה את רצף הסימנים והתסמונות, והמחשב פלט את האבחנה הנכונה אשר אושרה בהמשך בסדרה של בדיקות סגוליות.

אין במאמר זה בבחינת ביקורת על הרופא הדיגיטלי המודרני ויכולת האבחון שלו, אך יש בו ביקורת על כך שהעידן הדיגיטלי נטל מאיתנו את היחס האישי (הפרסונליזציה). עדיין החולים כמהים למבט ישיר, תשומת לב ומגע אנושי, ועלינו להיות מודעים לכך ואולי אף להדגיש זאת ביתר שאת במסגרת הפקולטות לרפואה, בעת חינוך פרחי הרפואה.

הצפת הרופאים בפניות חולים שאינם מטופלים שלהם
הקלות הדיגיטלית הבלתי נסבלת של הקלדת המידע, ופיתויי ההעתק־ההדבק באים לידי ביטוי גם בהצפה של רופאים מומחים בפניות אונליין של חולים שאינם מטופלים על ידיהם, או של בני משפחותיהם של אותם חולים, המחפשים מזור ליקיריהם. פנייה נפוצה: "שמעתי על מומחיותך ואני פונה אליך לעזרה. מצורפות בזאת תולדות המחלה". כאן באה צירופית לאימייל המשתרעת על פני עמודים והשאלה (הדיגיטלית) היא כיצד יש להתייחס לתופעה זו; האם יש להיענות לפנייה כזו מעל גבי האינטרנט? האם יש חוקים אתיים (אחריות? תביעה משפטית?).

המידע הרפואי הזמין באינטרנט מאפשר לכל אדם באשר הוא לדלות מידע רב על מחלתו, ועל טיפולים ומרכזים רפואיים שונים. לא פעם נתקל הרופא בפניית החולה לחוות דעה על המידע המתפרסם באתר האינטרנט. קיימות גישות שונות, מביטול המידע על ידי הרופא ועד להתייחסות מעמיקה. מניסיוננו, אנו למדים מהמידע שהחולים דלו מאתרי האינטרנט וגם נותנים להם בכך תחושת שותפות. אנו נוטים תמיד להתייחס אליו ברצינות, ואף מנסים לשלבו בחוות דעתנו לחולה עצמו.

האם להסתייע באינטרנט תוך כדי ראיון?
כאמור, לחולים יש היום נגישות רבה למקורות מידע דיגיטליים, בהם אתרי האינטרנט, ולכך יש השפעות והשלכות בבואם לפגישה מול הרופא המטפל, באשר יש להם כבר מידע מוקדם, דרישות ושאלות רבות [2,1]. כיום העולם שואף לרפואה מותאמת אישית (Personalized medicine) - כל חולה וצרכיו הוא [3]. לא פעם מצאנו את עצמנו מבקשים את רשותו של החולה לחפש באינטרנט אחר מישלב או אירוע רפואי נדיר, לא פעם ניזונו מחיפוש זה והחולה הפיק מכך תועלת רבה. לרוב אנו מדפיסים את המידע ומגישים אותו לחולה.

הטלפון הנייד "מטרטר" בעת הראיון
לא פעם הטלפון הנייד של החולה או בני משפחתו מצלצל תוך כדי ראיון והחולה או קרוביו משיבים לשיחה, בטענה שהשיחה חשובה. תגובת הרופא שונה בהתאם לאופיו. האם ניתן למנוע זאת על ידי בקשה מוקדמת לכבות טלפונים?

לסיכום
לא ניתן לעצור את הקידמה הטכנולוגית בכלל ואת הקידמה על שולחן העבודה של הרופא בפרט. אולם חובה עלינו לגלות יצירתיות בשאלה: כיצד לצמצם את הריחוק הרגשי והגופני הנוצר בין הרופא למטופל בגין צג המחשב החוצץ ביניהם?

הנה שתיים או שלוש עצות פשוטות אך יעילות:

א' הצב את צג המחשב בצד השולחן ובאלכסון, ולא בינך לבין המטופל.

ב' בזמן הקלדה, עצור מעת לעת, הרם עיניים מן המקלדת וצור קשר עין עם המטופל. במיוחד אם אינך מיומן בהקלדה עיוורת ואתה מקליד באופן... מונו־דיגיטלי.

ג' בזמן חיפוש מחשבי בתיקו של החולה שתף אותו במעשיך. די במילים ספורות. אמור לו משהו כמו "עכשיו נחפש את בדיקות הדם הקודמות שלך", או מלמל: "הנה כבר נארגן את ההפניה לבדיקות".

ד' הקדש תשומת לב למחוות כמו קשר עין, חיוך ואף לחיצת יד בקבלה או בפרידה. הרושם הנוצר ממחוות אלו מהווה נוגדן יעיל כנגד רָעֶלת היָעֶלת.

* המאמר פורסם לראשונה בכתב העת "הרפואה"

ביבליוגרפיה

Russ H, Giveon SM, Catarivas MG &
Yaphe J,
The Effect of the Internet on the Patient-doctor Relationship
from the Patient's Perspective: A Survey
from Primary Care. IMAJ, 2011; 13: 220-224.

Giveon S, Yaphe J, Hekselman I & al, The e-Patient: A Survey of Israeli Primary Care Physicians' Responses
to Patients' Use of
Online Information
during the Consultation. IMAJ, 2009; 9:
September: 537-541.

Cohen MJ, Ginsburg GS, Abrahams E & al, Overcoming Barriers in the Implementation of Personalized Medicine into Clinical Practice. IMAJ 2012: 15: October: 599-601.

נושאים קשורים:  דעות,  יחסי רופא חולה,  רפואה מקוונת,  אינטרנט,  רפואה דיגיטלית
תגובות
21.04.2015, 17:55

נראלי כי פרופ' שנפלד מסתכל על בני תמותה הרגילים כולל הרפאים בשטח, ממעוף ציפור..הנתונים הדיגיטליים מלאים שיבושים.נתונים שהוכנסו לפני עשרות שנים, כגון לחץ דם, בלי סיבוכים, משקל וגובה שלא משתנה אפילו אם החולה הפסיד ממשקלו 20 קג', תרופות שמזמן הופסקו/ החולה הפסיק לקחת אותם עם/בלי ידיעת הרופא המטפל, שגיאות מועברות עד סוף החיים!! למי אכפת?
אני ממליץ בחום לפרופ' שנפלד לקרואתריסר אישפוזים של חולה גריאטרי כדי להבין שמשהו רקוב ולא רק בדנמרק.
רג"ג (לפני 50 שנה הייתי המורה שלך.)

23.04.2015, 12:50

ממש לא מזמן ישבתי עם אימי (הפציינטית) מול רופא, ליתר דיוק מול גב של רופא, שהקליד על המקלדת ושאל אותנו 3 פעמים, כשגבו מופנה אלינו, במה הוא יכול לעזור...רק לאחר בקשה תקיפה שלי, הוא נאות להסתובב ולשוחח איתנו פנים מול פנים, עיניים לעיניים.
כמטופלת- זאת היתה חוויה טראומטית. איומה. כשסיפרתי על זה למטופלים שלי, הם לא כ"כ הבינו את גודל ההלם וניחמו אותי בזה שהם כבר התרגלו...
העומס והקוסט-אפקטיבנס, רומסים לעיתים כל חלקה טובה של אנושיות.