אין הסכמה מוחלטת לגבי הטיפול האופטימלי בקרעים תסמיניים ולא טראומטיים בשרירי השרוול המסובב (rotator cuff). אי לכן, בוצע המחקר הנוכחי במטרה להשוות את היעילות של פיזיותרפיה לעומת אקרומיופלסטיה (acromioplasty) ותיקון כירורגי של קרעים בשרוול המסובב.
עוד בעניין דומה
השערת החוקרים היתה, כי תיקון כירורגי של קרעים בשרוול המסובב יניבו תוצאות טובות יותר בהשוואה לפיזיותרפיה ולאקרומיופלסטיה.
במחקר הנוכחי הוקצו 180 מפרקי כתף עם קרעים תסמיניים ולא טראומטיים בשריר הרום-קוצי (supraspinatus) לאחת משלוש קבוצות התערבות: פיזיותרפיה בלבד (קבוצה 1), אקרומיופלסטיה ופיזיותרפיה (קבוצה 2) ותיקון כירורגי של קרעים בשרוול המסובב עם אקרומיופלסטיה ופיזיותרפיה (קבוצה 3).
התוצא העיקרי שנבחן היה ציון ב Constant score, אשר העריך את תפקוד הכתף. תוצאים משניים כללו ציונים בסולם חזותי-אנלוגי לכאב (VAS pain), שביעות רצון המטופלים, שלמות שרירי השרוול המסובב בבדיקות דימות ועלות הטיפול.
168 מפרקי כתף (160 מטופלים בסך הכל) היו זמינים להערכה שנתיים לאחר תחילת המחקר. לא נצפו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בשינוי הממוצע ב- Constant scoreי: 18.4 נקודות בקבוצה 1, 20.5 נקודות בקבוצה 2 ו-22.6 נקודות בקבוצה 3. באופן דומה, לא נצפו הבדלים מובהקים בין הקבוצות השונות בציון בסולם VAS לכאב ובשביעות רצון המטופלים.
שנתיים לאחר תחילת הטיפול, השטח הסגיטלי של הקרע בגיד היה קטן יותר באופן מובהק בקרב מפרקים שהוקצו לקבוצה 3, בהשוואה למפרקים שהוקצו לקבוצה 1 (4.2 בהשוואה ל-11.0 מילימטרים). מנגד, העלות של תיקון כירורגי של קרעים בשרוול המסובב ואקרומיופלסטיה היתה גבוהה יותר, באופן מובהק, בהשוואה לפיזיותרפיה בלבד.
לסיכום, לא נצפו הבדלים מובהקים בתוצאים הקליניים בין שלוש קבוצות ההתערבות, שנתיים מתחילת הטיפול. ההתקדמות האפשרית בקרעים בשריר השרוול המסובב, בעיקר במטופלים מקבוצות שלא עברו טיפול כירורגי, מצריכה המשך מעקב.
החוקרים מסכמים, בהסתמך על תוצאות המחקר, כי טיפול שמרני בקרעים בשרוול המסובב הוא אפשרות סבירה כטיפול התחלתי ראשוני לקרעים מבודדים, לא טראומטיים אך עם תסמינים בשריר הרום-קיצי במבוגרים.