שכיחות פצעי לחץ בקרב מאושפזים בבתי החולים ובמוסדות הרפואיים עומדת על כ-30%, אך למרות ההיקפים העצומים של התופעה, רבים בישראל טרם שמעו עליה ואינם מבינים את הסכנה הנשקפת ממנה; כך אומר פרופ' עמית גפן, מהמחלקה להנדסה ביו-רפואית בפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל-אביב, המכהן כנשיא היוצא של האיגוד האירופי לפצעי לחץ. פרופ' גפן יזם כנס מיוחד בנושא, שמטרתו לאחד את גורמי הבריאות השונים העוסקים בנושא.  הכנס יתקיים ב-22 בפברואר במלון "לאונרדו סיטי טאוור" ברמת-גן.

לדברי גפן, בציבור הרחב יש לפצעי לחץ תדמית של מחלה התוקפת רק אוכלוסייה מבוגרת, למרות שאין זה כך. בישראל, כמו גם במדינות אחרות בעולם, הפעילות למניעה של פצעי לחץ איננה מספקת גם בשל אי הבהירות לגבי הכתובת והסמכות המקצועית הקובעת בנושא: האם מדובר ברופאים או באחיות, ובאיזו התמחות בדיוק, אורתופדיה, כירורגיה, גריאטריה?

פרופ' גפן הסביר, כי הכנס יעסוק בחזית המחקר בתחום פצעי הלחץ, בכללים מתיחה מכאנית ותוספים טבעיים כגישות להאצת הנדידה של תאים בריפוי פצע, בביו-חומרים חדשים לטיפול בפצעי לחץ, בגישות חדשות להגנה מפני פצעים אלו ובטיפול בפצעים באמצעות רפואה מרחוק.

"טכנולוגיות רפואיות מתקדמות, כגון דימות, מרחיבות את אפשרויות המניעה והטיפול. אך עלותן הנוסקת מגבירה את הדילמות הכלכליות"

בכנס המקצועי ישתתפו החוקרים והרופאים המובילים בתחום הזה בישראל, נציגי משרד הבריאות וקופות החולים וביניהם: ד"ר אלי רגב, פרופסור-משנה דפנה ויס, פרופסור מיטל זילברמן, ד"ר רם אברהמי, ד"ר חנה קאופמן, פרופסור קוסטה מומצ'וגלו, ד"ר נדב שפר, יהודית שהם, סימה בן שטרית ומיכל פנצ'ק.

פרופ' עמית גפן (צילום: פרטי)

פרופ' עמית גפן (צילום: פרטי)

"פצעי לחץ הם פצעים קשי ריפוי", הדגיש פרופ' גפן בראיון ל"דוקטורס אונלי". "אלו פצעים הגורמים סבל רב ואף למוות. הם גובים מחירים כלכליים ומשאבים עצומים ממערכת הבריאות ומשפיעים על אוכלוסיות רבות. פצעי לחץ מתרחשים לדוגמא במהלך ניתוחים – כאשר המטופל איננו מסוגל לחוש או לנוע. הם שכיחים בקרב קשישים, וגם בילדים שמאושפזים ממושכות, ובקרב אנשים עם מוגבלויות, לאחר פציעת ראש או חוט שדרה ומחלות נוירולוגיות או מחלות שרירים.

"גורמים רבים במערכת הבריאות אמורים להיות מעורבים במניעה ובטיפול: רופאים עם התמחויות שונות ומגוונות, אחיות, פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, דיאטנים. אבל יחד עם הזדקנות האוכלוסייה, שכיחות התופעה עולה בהתמדה. בנוסף, ישנן מחלות כרוניות כמו סוכרת, המהוות גורם סיכון לפצעי לחץ. האתגר במניעה ובטיפול והעומס החברתי והכלכלי שמטילים פצעים אלו רק הולך וגדל".

"על פי התחזיות", מוסר פרופ' גפן, "כ-10% מהמטופלים הנמצאים בסיכון יפתחו פצע לחץ במהלך האשפוז במוסד רפואי או בזמן שהותם בביתם. עם הזדקנות האוכלוסייה השיעור הזה עוד עשוי לעלות. המטופלים שבסיכון הם למעשה כל אדם, בכל גיל, באחד מהמצבים הבאים: חולה מאוד שמחלתו משפיעה על יכולתו לחוש ו/או להניע את גופו, כל מי שעובר ניתוח שבמהלכו הוא מורדם; מי שמרותק למיטה או לכיסא גלגלים, מי שסובל מחוסר תחושתיות המאפיין חולי סוכרת; מי שעבר פציעת ראש או פגיעה בעמוד/חוט השדרה, חולים לאחר שבץ, טרשת נפוצה ומחלות נוירולוגיות אחרות. כמו כן, נמצאים בסיכון מי שסבלו מפצעי לחץ בעבר.

בתצפיות שנערכו בחולים, ציין פרופסור גפן, התגלה כי רובם המוחלט של פצעי הלחץ ממוקם בחלק האחורי של הגוף. כשני שלישים מהם מופיעים באזור האגן. התופעה מביאה לכך שמרבית הפצעים אינם מתגלים מיד עם הופעתם, ופוגעים באופן חמור במטופלים, אפילו ללא ידיעת הצוות הרפואי או בני משפחתם.

לדבריו, "פצעי לחץ הם הסוג הנפוץ ביותר מבין הפצעים המוגדרים כ'פצעים קשיי ריפוי'. אלו פצעים אשר בשונה מפצע רגיל אינם מחלימים באופן טבעי בפרק זמן סביר (עד כשבועיים מהיווצרותם). פצעי לחץ מתפתחים כאשר הרקמות הרכות בגוף מתעוותות כנגד משטח חיצוני לאורך זמן (כיסא, מזרון, אביזר או מכשיר רפואי שנשכח מתחת לגוף החולה). גם ישיבה ממושכת על אסלה בשירותים, או על כיסא פלסטיק במקלחת, עלולים לגרום לפצעי לחץ קשים.

פרופ' גפן מסביר, כי פצעי לחץ עלולים להתפתח גם בפנים, באוזניים ובאזורים אחרים, "למשל כתוצאה משימוש במסכת חמצן שהודקה לפנים, בעקבות קטטר שלחץ על העור; אלקטרודות או ציוד רפואי מסוגים שונים שנמצא מתחת לגוף החולה ושמעוות את הרקמות הבאות עמו במגע".

"מדינות מערב אירופה משנות כיום את גישתן לפצעי לחץ, תוך שינויי מדיניות מצד מערכת הבריאות המדינתית"

"הסיבה שמרבית האוכלוסייה בכל זאת לא מפתחת פצעי לחץ נעוצה בכך שמרבית האנשים מזיזים את גופם באופן טבעי ותדיר ומשנים את תנוחתם תכופות, גם בזמן שינה. כך הם מגנים על תאי הרקמות שבגופם. אבל הבעיה נוצרת כאשר אדם איננו חש באי-נוחות או כאב המתפתחים כשלא משנים את התנוחה בתכיפות מספקת, או כשאדם חש בכך אך איננו מסוגל לשנות את תנוחתו בעקבות מוגבלות תנועתית. אזי התאים והרקמות בגוף באזורים הנתונים לעומסים המכאניים ניזוקים באופן בלתי הפיך".

פרופסור גפן מוסיף, כי "טכנולוגיות רפואיות מתקדמות, כגון דימות, מרחיבות את אפשרויות המניעה והטיפול. אך עלותן הנוסקת מגבירה את הדילמות הכלכליות הכרוכות בחישובי עלות-תועלת במניעה ובטיפול. במדינות מתקדמות, חשיבות המניעה של פצעי לחץ ברורה ומשאבים רבים מופנים למניעה מתוך גישה מולטי-דיסציפלינארית הוליסטית.

"ארה"ב, אוסטרליה, אנגליה ומדינות מערב אירופה משנות כיום את גישתן לפצעי לחץ, תוך שינויי מדיניות מצד מערכת הבריאות המדינתית, גורמי הרגולציה, ההכשרה הרפואית וגם אלו שמכירים בחשיבות ובצורך להעלאת המודעות. כל זאת כדי לקדם מניעה ולמנוע במידת האפשר את הצורך בטיפול בפצעים קיימים.

"בישראל, כידוע, תוחלת החיים מצויה בעלייה, אבל שירותי הבריאות הציבוריים טרם ערוכים לטפל בכל אותם קשישים רבים מאד שיתווספו בשנים הקרובות למערך הסיעודי והגריאטרי. משמעות הדבר היא עלייה משמעותית בצורכי הטיפול באוכלוסייה המבוגרת הזאת - בקהילה. אמנם לא מרבים לדבר על כך, אך באשפוזים הביתיים יש גם לא מעט סיכונים וביניהם התפתחות של פצעי לחץ. מחקרים מראים כי עשרות אחוזים מקרב הקשישים בישראל, ובעולם, המצויים באשפוז בקהילה סובלים מפצעי לחץ.

"יש לכן חשיבות גדולה למה שמוגדר כהגנה הוליסטית על גופו של החולה - לא רק בזמן השכיבה במיטה אלא למעשה בכל מקום ובכל זמן שבו קיים משטח או אביזר חיצוני הבא במגע עם גופו ועלול להפעיל על הרקמות עומסים מכאניים".

תכנית הכנס