המחקר הנוכחי בחן את הקשר בין עישון לאשפוז או לניתוח חוזרים, 90 יום לאחר החלפת מפרק מלאה, בקבוצה גדולה והטרוגנית של חולים.

באמצעות מאגר המידע המוסדי שנבדק, החוקרים איתרו רטרוספקטיבית חולים שעברו החלפת מפרק מלאה, בין השנים 2000-2014. החולים חולקו לאחת מתוך שלוש קבוצות: מעשנים בהווה, מעשנים בעבר ולא מעשנים. הקשר בין סטטוס העישון לאשפוז או לניתוח חוזרים תוך 90 ימים נבדק על ידי אנליזת רגרסיה רב-משתנית.

החוקרים זיהו 15,264 מטופלים (6,749 גברים ו-8,515 נשים) שעברו 17,394 החלפות מפרקים מלאות בזמן תקופת המחקר. מתוכם, 1,371 מטופלים (9.0%) היו מעשנים בהווה, 5,195 (34.0%) היו מעשנים בעבר ו-8,698 (57.0%) לא עישנו.

הזמן החציוני שעבר מאז הפסקת עישון ועד ביצוע הניתוח בקבוצת המעשנים בעבר היה 22.2 שנים (טווח, 0.2-60 שנים). מעשנים בהווה היו צעירים באופן מובהק סטטיסטית (p<0.001) ממטופלים בקבוצת הלא מעשנים (57.7±10.3 לעומת 63.2±11.8 שנים).

מעשנים בהווה היו בעלי סיכוי גבוה יותר מלא-מעשנים לעבור ניתוח חוזר עקב זיהום (יחס סיכויים, 1.82; רווח בר-סמך 95%, 1.03-3.23; p=0.04). מעשנים בעבר לא נמצאו כבעלי סיכוי גבוה יותר מאשר לא מעשנים לניתוח או אשפוז חוזרים (יחס סיכויים, 1.11; רווח בר-סמך 95%, 0.73-1.69; p=0.61).

מספר החפיסות לעשור נמצאו כקשורות באופן עצמאי עם סיכון מוגבר לאשפוז חוזר, לא ניתוחי, 90 ימים לאחר הפרוצדורה ללא קשר לסטטוס העישון הנוכחי (יחס סיכויים, 1.12; רווח בר-סמך 95%, 1.03-1.20).

החוקרים לא מצאו קשר בין סטטוס העישון או מספר החפיסות לעשור לניתוחים חוזרים אספטיים או מלאים.

מסקנת החוקרים היא, שלאחר תקנון לגורמים מבלבלים, מעשנים בהווה נמצאים בסיכון מוגבר לניתוח חוזר עקב זיהום, 90 ימים לאחר פרוצדורה ניתוחית, לעומת לא מעשנים. כמו כן, כמות הסיגריות, ללא קשר לסטטוס עישון נוכחי, מגבירה באופן מובהק סטטיסטית את הסיכון לאשפוז חוזר לא ניתוחי.

מקור:
Tischler, E.H. et al. (2017) The Journal of Bone and Joint Surgery. 99(4), 295.