שכיחותו העולה והולכת של פרפור פרוזדורים (atrial fibrillation, AF) עם הגיל הופכת את הטיפול בו באוכלוסיה הקשישה לאיזון עדין בין התועלת מהתרופות לתופעות הלוואי מהן. בנוסף, המתאר המחקרי בו נבחנות התרופות יכול שלא לייצג נאמנה את ה"עולם האמיתי" ותבניות השימוש בתרופות ותועלתן בפועל.
עוד בעניין דומה
מחקר חדש, שהתפרסם לאחרונה באתר כתב העת Age and Ageing, ביקש לבחון את ההשפעה של תרופות למחלות לב וכלי-דם על הישרדות חולי AF קשישים במתאר הרפואה הראשונית.
במחקר נכללו 6,769 חולי AFי (55% נשים) בגיל ≥75 שנים שנבחרו מ-75 מרפאות ראשוניות בשוודיה. החוקרים חישבו את הסיכון לתמותה כתלות בשימוש בתרופות שונות למחלות לב וכלי-דם תוך תיקנון לגיל, לתחלואת לב וכלי דם, למצב כלכלי-חברתי ולתרופות אחרות למחלות לב וכלי דם.
שיעור התמותה בתקופת המחקר עמד על 18.2%. תרופות נוגדות קרישה האריכו באופן מובהק את ההישרדות ב-1.95 (רווח בר-סמך של 95%: 1.43-2.48) שנים בהשוואה לאי-טיפול כלל וב-0.78 (0.38-1.18) שנים בהשוואה לנוגדי טסיות.
בבחינת תרופות להורדת לחץ דם, האריכו משתנים ממשפחת ה-thiazides וחסמי תעלות סידון את ההישרדות ב-0.81 (0.43-1.18) ו-0.83 (0.47-1.18), בהתאמה, בגברים ובנשים יחדיו.
את הממצאים מסכמים החוקרים בקביעה, כי באוכלוסיה הקשישה, נוגדי קרישה, תיאזידים וחסמי תעלות סידן יכולים להאריך את חיי חולי פרפור פרוזדורים.
מקור: