דעות

הגבלת הרפואה הפרטית: צעד שגוי במצב הנוכחי

אין להגביל את הפעילות במערכת הרפואה הפרטית לפני שיוצרים תשתית ראויה לקליטת החולים במערכת הציבורית

שוו בנפשכם את השמחה הגדולה עם השלמת פרויקט הרכבת הקלה בגוש דן. סוף סוף אפשר להגיע במהירות מכפר-סבא לבת-ים, מהוד-השרון לתל-אביב ומהרצליה לתל-השומר, וכל זאת בקרונות מרווחים ומפנקים. עם השקת הרכבת הקלה, הודיע משרד התחבורה על הטלת "מס עומס" על כלי רכב פרטיים הנכנסים לתל אביב, ובאחת, ירד מספר כלי הרכב ב-30 אחוזים, זיהום האוויר פחת, מספר הולכי הרגל שנפגעו בתאונות הצטמצם, בקיצור, חזון אחרית הימים.

"מערכת הרפואה הפרטית הלכה והתעצמה בשנים האחרונות מתוך הכרח ולא מתוך פינוק"

תארו לעצמכם לעומת זאת, שאותו "מס עומס" יוטל על הציבור כבר עכשיו, עוד בטרם הושלם הפרויקט ובטרם נוצרה אלטרנטיבה תחבורתית למאות האלפים הפוקדים את העיר מידי יום ביומו. הרי מן הסתם ברור כי תהיה זו גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה.

וזה בדיוק מה שמנסים לעשות משרדי האוצר והבריאות באמצעות תוכניתם להגבלת הרפואה הפרטית. המטרה אמנם ראויה, אולם במצב שבו מערכת האשפוז הציבורית עדיין כורעת תחת עומס בלתי אפשרי ובמציאות שבה מספר המיטות לנפש בישראל הינו הנמוך בעולם המערבי, הרי שהסטת אלפי חולים נוספים לקבלת טיפול במערכת עמוסה לעייפה זו תגרום לתורים ולעומס בלתי אפשריים.

במשך שנים הקפיא משרד האוצר את פיתוח תשתיות מערכת הבריאות הציבורית בישראל. לא נוספו מיטות אשפוז, לא נוספו חדרי ניתוח, לא נוספו חדרי מיון, וזאת בתקופה שאוכלוסיית ישראל הכפילה את עצמה .

אין חולק על כך שמערכת הבריאות הציבורית בישראל הינה אחת היעילות ביותר בעולם. ביחס למשאבים המועטים המושקעים בה, רק 7.6% מהתל"ג בהשוואה ל10-12% באירופה, ו-19% בארה"ב, במבחן מדדי האיכות כגון תוחלת החיים, תמותת תינוקות מערכת הבריאות בישראל הינה מהטובות בעולם.

"רגולציות והנחיות, גם אם כוונתן טובה, מוציאות את המערכת מהאיזון העדין ופוגעות בתפקודה"

יש להבין שהמערכת הציבורית עובדת היום ללא רזרבות תפעוליות ובמקסימום תפוקה ביחס לתשתיות ולכוח האדם העומדים לרשותה אולם רגולציות והנחיות, גם אם כוונתן טובה, מוציאות את המערכת מהאיזון העדין ופוגעות בתפקודה.

החל מה-1/1/13 הנחה משרד הבריאות את בתי החולים הציבוריים בישראל לנתח את כל החולים עם שבר בצוואר הירך תוך 48 שעות מהגעתם לבית החולים והטיל סנקציות על בית חולים שלא עומד במסגרת זמן זו. כתוצאה מהנחיה זו, חלה עליה בהקצאת חדרי הניתוח העומדים לרשות המחלקות האורתופדיות לטיפול בשברי צוואר הירך.

וראה זה פלא, מספר הניתוחים המתוכננים לטיפול בבעיות אורתופדיות "שגרתיות" בבתי החולים הציבוריים, כמו למשל החלפת מפרקים, בעיות בכתפיים בברכיים או בכף הרגל, הצטמצם דרמטית, שכן מספר חדרי הניתוח העומד לרשות המערכת הציבורית מוגבל. מה קרה לכל אותם ניתוחים מתוכננים? התורים במערכת הציבורית התארכו, ואותם חולים הסובלים מבעיות שאינן "שבר בצוואר הירך" הוסטו למערכת הפרטית. לא מתוך פינוק, אלא מחוסר ברירה.

על פי תכנית העבודה הרב-שנתית שהציג משרד הבריאות כבר ב-2005, חסרות בישראל מעל 3,000 מיטות אשפוז והמעט שנעשה על מנת לצמצם פער זה אינו מספיק. מערכת הבריאות הציבורית נמצאת כיום בקריסה. גירעונות קופות החולים מגיעים לכ-2 מיליארד ש"ח בשנה וגירעונות בתי החולים הציבוריים מגיעים לכמיליארד ש"ח בשנה. על פי הצרכים שהוצגו בפני ועדת גרמן, זקוקה מערכת הבריאות בישראל ל"תוספת מתקנת" של 2 מיליארד שקל בשנה, מעבר לתקציב השוטף על מנת להדביק את הפיגור שנוצר ב- 15 השנים האחרונות.

מערכת הרפואה הפרטית הלכה והתעצמה בשנים אלה מתוך הכרח ולא מתוך פינוק. לעשרות אלפי הניתוחים המבוצעים כל שנה בבתי החולים הפרטיים אין כיום מענה במערכת הציבורית. סדר הדברים המשתקף בחוק ההסדרים מעוות. לא ניתן להגביל את הפעילות במערכת הפרטית, לפני שיוצרים תשתית ראויה לקליטת החולים במערכת הציבורית.

נושאים קשורים:  דעות,  רפואה פרטית,  מערכת הבריאות,  רפואה ציבורית,  ועדת גרמן,  ניתוחים אורתופדיים
תגובות
איזי
18.11.2014, 22:51

שלושת הכתבות בנושא בערוץ 10 הרבה יותר משכנעות.
מזל שיש סוף סוף שרת בריאות שלמדה העניין ורוצה לעצור את ההפרטה הממאירה של מערכת הבריאות, אבל, הקפיטליזם החזירי המשתולל במחוזותינו עלול להקשות עליה.