המחקר הנוכחי בוצע במטרה לבחון את המאפיינים שנוכחים בקו הבסיס ומנבאים הקלה מספקת בכאב לאחר שישה חודשי טיפול בדלקת מפרקים שגרונית (rheumatoid arthritis - RA) מוקדמת.
עוד בעניין דומה
נאספו נתונים בקו הבסיס ולאחר שישה חודשי טיפול לגבי מטופלים שהשתתפו במחקר העקבה Dutch Rheumatoid Arthritis Monitoring. ניתוחי רגרסיה לוגיסטית פשוטים ורבי-משתנים בוצעו כדי לזהות גורמי ניבוי מובהקים להשגת שיפור מוחלט של 30 מילימטרים או שיפור יחסי של 50% בסולם אנלוגי חזותי (visual analogue scale) של כאב.
עיבוד הנתונים העלה כי 60% (125 מתוך 209) מהמטופלים השיגו שיפור מוחלט ו- 62.2% (130 מתוך 209) השיגו שיפור יחסי במידת הכאב לאחר שישה חודשי טיפול.
לאחר התאמה לרמות הכאב בקו הבסיס נמצא כי דלקת מפרקים סימטרית היא גורם הניבוי הבלתי תלוי החזק ביותר להשגת שיפור מוחלט (יחס סיכויים 3.17) או יחסי (3.44). גורמי ניבוי נוספים להשגת שיפור יחסי היו סרולוגיה חיובית ל- anti-CCPי (2.04) ופחות מ- 13 מפרקים כואבים (0.29).
שיעורי ההבדלים המוחלטים בין גורמי הניבוי בקו הבסיס היו 30% עבור שיפור מוחלט ו- 18% עבור שיפור יחסי.
מחקר זה חשף כי מעורבות סימטרית של המפרקים, סרולוגיה חיובית ל- anti-CCP ומספר נמוך של מפרקים דלקתיים מנבאים הקלה מספקת בכאב לאחר שישה חודשי טיפול בקרב מטופלים עם RA מוקדמת.