שביתת עובדי מקצועות הבריאות מגיעה עוד מעט לשבוע הראשון ועדיין אין אור בקצה המנהרה. משתתפים בשביתה תזונאים, פיזיותרפיסטים, שינניות, קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק, יועצים גנטיים, מטפלים ביצירה ובאמנות. מקצועות אלה קשה ללמוד בישראל והתור ללימוד הוא גבוה במיוחד. גם משך הלימוד הוא יחסית ארוך ונמשך שנים עד שמקבלים תעודה ממשרד הבריאות. מדובר בעובדים מסורים ביותר העובדים עם אוכלוסיות קשות הכוללות זקנים, נכים, חולים. אוכלוסיה שבדרך כלל לא תשמעו את קולם.

מוכרת לי קלינאית תקשורת שלמדה שש שנים (תואר שני) העובדת בבית חולים ציבורי במרכז הארץ ומרוויחה כ-30 שקל לשעה, כאשר במגזר הפרטי מציעים לה 250 שקל לשעה. בבית החולים הציבורי היא מטפלת בכ-20 מטופלים קשישים ביום ומספרת על מחסור חמור בעובדים במקצוע ולכן העומס על כתפיה רב ביותר. לאור העבודה הקשה מחד גיסא והשכר הנמוך מאידך גיסא במערכת הציבורית, מרבית העובדים נוטשים למערכת הפרטית, דבר שמפחית את זמינות הטיפולים, גורם לעומס עבודה בלתי רגיל ומוריד את יעילות הטיפול בחולים.

מדובר בעובדים "שקופים" שעד היום לא שמענו את קולם. אלה "תומכי הלחימה" של מקצועות הרפואה. אלה שמסייעים לטיפול בחולים המאושפזים בבתי החולים הציבוריים ומעלים את איכות הטיפול בחולה. אלה שמסייעים להחלמת החולים לאחר ניתוחים, לאחר אירוע מוחי, לאחר אשפוז ממושך, למטופלים בטיפולים כימיים והקרנות, בהתפתחות הילדים ובסיוע בדיבור ובשמיעה. אלה לא עומדים בחזית הרפואה ולכן היעדרותם מהעבודה במערכת הציבורית לא משפיעה מיד, אולם התוצאות הקשות יגיעו בהמשך.

שביתת העובדים במערך מקצועות הבריאות היא סימפטום של העדר תקינה מתאימה, דבר שמאפיין את מערכת הבריאות בישראל. כאשר בתת תקינה, העומס הפיזי על כל עובד הוא רב ביותר הגורם לתורים ארוכים (לעתים תור הנמשך שנה לקלינאי תקשורת או לבדיקת שמיעה) למגישי השירות ולתסכול רב בקרב החולים והמשפחות. עם זאת, גם השכר הנמוך מאוד במערכת הציבורית מהווה גורם שלילי המאיץ בעובדים מסורים לעבור למערכת הפרטית.

דווקא האוכלוסיות הנפגעות הן אלו שלא נשמע את קולן. אלה בעיקר אנשים קשישים, חולים במחלות סופניות, חולים לאחר אירוע מוחי או פגועי גפיים, מאושפזים כרוניים וחולים אונקולוגים. אלה לא המטפלים העומדים בחזית הרפואה ואין להם הילה של "מצילי חיים" אולם עבודתם מסורה ביותר והם אלה שמשלימים את הטיפול הרפואי המיומן והמקצועי הניתן במערכת הציבורית לחולים בישראל.

אני קורא מכאן לקובעי המדיניות במערכת הבריאות, לסייע במהירות למציאת פתרון הולם לעובדים מסורים אלה כדי לשפר את מצבם הכלכלי מחד גיסא (שיפור מיידי בשכרם) והורדת העומס הבלתי סביר עליהם (העלאת התקינה בהתאם במערכת הציבורית). רק התערבות מיידית תסייע במניעת הידרדרות השירות הרפואי הציבורי במדינת ישראל.