ישנם ארבעה שתלים מפרקיים הנמצאים בשימוש בניתוחי Total hip arthroplastyי(THA) והם מוגדרים על ידי המשטח הפמורלי והאצטבולרי – מתכת על פוליאתילן (MoP), קרמיקה על פוליאתילן (CoP), מתכת על מתכת (MoM), וקרמיקה על קרמיקה (CoC). שתלי MoP ו-MoM יכולים באופן תיאורטי לגרום לרעילות לבבית מכיוון שתרכובות קובאלט נוצרות בציר הראש-צוואר, ובמקרה של MoM גם במשטחים המפרקיים. תרכובות אלו יכולות להספג באופן כלל-גופי. עם זאת, השערה זו טרם קיבלה אישוש חד משמעי במחקרים.

במחקר זה נכללו 399,968 מטופלים בגיל 55 ומעלה שנותחו בין 2008-2001 ושעברו THA ראשון. מתוכם הוצאו מהמחקר 127,481 מכיוון שלא עמדו בקריטריונים להשתתפות ו-17,137 הוצאו בעקבות היסטוריה של מחלות לב (אותרו במאגרי המידע הממשלתיים בין ינואר 2006 ועד לתאריך שנקבע להשתתפות במחקר זה). העוקבה הסופית הורכבה מ-255,350 מטופלים (43% גברים, גיל ממוצע 9 ± 72). מתוכם, 92,375 (37%) נשארו עם שתל מסוג MoP,י58,095 (23%), נשארו עם שתל מסוג CoP,י11,298 (4%), נשארו עם שתל מסוג MoM, ו-92,376 (36%) נשארו עם שתל מסוג CoC. המטופלים היו במעקב עד דצמבר 2015. מטופלים עם קרדיומיופתיה מורחבת (DCM) או כשל לבבי (HF) זוהו כאשר בתיקם הרפואי הופיעה מחלה חדשה או בעקבות אשפוז עם אחת מהאבחנות הנ"ל.

שתלים מסוג MoP ו-CoP בדרך כלל מושתלים במטופלים זקנים, בעוד ש-MoM ו-CoC בדרך כלל מושתלים בצעירים. מסיבה זו, האנליזות בוצעו בנפרד למטופלים עם MoP ו-CoP ולמטופלים עם MoM ו-CoC. בכל תת-עוקבה, הסיכון חושב למטופלים עם שתל מתכתי למול מטופלים עם שתל לא מתכתי. יחסי הסיכונים להיארעות של DCM או HF חושבו בעזרת מודל Cox שעבר התאמה לגיל, מין, מאפייני הניתוח (טכניקת הקיבוע עם צמנט, שימוש ב-Modular femoral neck) ומחלות נוספות. המודלים עברו ריבוד לפי גיל ומין.

במחקר נמצא שבאופן גס, היארעות של DCM או HF עבור 100 שנות מטופל הייתה 2.4 במטופלים עם MoP,י1.8 במטופלים עם CoP,י1.2 במטופלים עם MoM ו-1.1 במטופלים עם CoC. ראשים מתכתיים נמצאו קשורים לעלייה מעטה בסיכון ל-DCM או HFי(MoP לעומת CoP, יחס סיכונים 1.08, רווח בר-סמך 95%: 1.05-1.12, P<0.001;יMoM לעומת CoC, יחס סיכונים 1.11, רווח בר-סמך 95%: 1.03-1.19, P=0.007). בתת-עוקבה של MoM לעומת CoC, מצאו החוקרים שהסיכון היה מוגבר אף יותר בנשים (יחס סיכונים 1.20, רווח בר-סמך 95%: 1.07-1.35, P=0.002) ובמטופלים מעל גיל 75 (יחס סיכונים 1.16, רווח בר-סמך 95%: 1.04-1.29, P=0.009).

לסיכום, החוקרים במאמר זה מצאו שיש עלייה קלה בסיכון להיארעות DCM או HF בהשתלה של מפרק מתכתי בניתוחי THA, במיוחד בנשים ובמטופלים מבוגרים יותר.

מספר הסתייגויות שהחוקרים ראו צורך לציין: לא היה ניתן לאמוד את החומרה של מחלת הלב ולא ניתן לשלול הימצאות של ערפלנים למרות הניסיון להתחשב בכמה שיותר משתנים. הממצאים מצביעים על כך שיש להעריך בקביעות את התפקוד הלבבי במטופלים עם שתל מתכתי. החוקרים ממליצים לבצע מחקרי עוקבה נוספים ממאגרי מידע בינלאומיים. רמת המידע במחקר זה סווגה כ-Level III evidence.

מקור: 

Marion L. et al (2018). Clinical Orthopaedics and Related Research: July 2018 p 1441–1451