התוצאים לאחר קרע חריף בגיד אכילס אינם אופטימליים ושונים (Heterogenous) בין מטופל למטופל. מסיבה זאת, יש צורך באיתור משתנים שיעזרו לטייב את הטיפול מבוסס הראיות בקרע בגיד אכילס. ההשפעה של תזמון הניתוח על התוצאים הוא גורם שטרם הוערך בצורה מיטבית.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה להעריך את התוצאים בראיית המטופלים ואת תופעות הלוואי לאחר ניתוח לתיקון קרע חריף בגיד אכילס ולהבין האם הם קשורים בזמן ממושך מרגע הפציעה ועד לניתוח. המחקר הנוכחי הוא מחקר עוקבה, והמידע שנמצא בו מסווג כרמה 3. במחקר, 228 מטופלים עם קרע חריף בגיד אכילס טופלו באותן שיטות הרדמה וניתוח, עד עשרה ימים לאחר פציעתם, והוערכו היסטורית לטובת מחקר זה.

הזמן עד לניתוח היה תלוי בזמינות חדר ניתוח ללא יכולת השפעה מצד המנתח או המנותח. המטופלים חולקו לשלוש קבוצות – זמן קצר עד לניתוח (פחות מ-48 שעות), בינוני (בין 48-72 שעות עד לניתוח) וארוך (מעל 72 שעות עד לניתוח). תוצאים על פי דווח עצמי של המטופלים הוערכו לאחר שנה בעזרת השאלון Validated Achilles Tendon Total Rupture Score, בו ציון של יותר מ-80 (במדרג שבין 0-100) ציין תוצאים טובים עבור המטופל. ההיארעות של תופעות לוואי קדם ובתר-ניתוחים והיארעות של פקקת ורידים עמוקה הוערכו ונרשמו.

תוצאות המחקר הראו שזמן קצר עד לניתח היה קשור בתוצאים טובים משמעותית וסיכון מופחת לתופעות לוואי. 71% (רווח בר-סמך 95%: 83%-60%) מהמטופלים עם זמן קצר עד לניתוח דיווחו על תוצאים טובים לעומת 44% (רווח בר-סמך 95%: 56%-33%) מהמטופלים עם זמן ארוך עד לניתוח (p=0.002). המטופלים שחיכו טווח זמן בינוני עד הניתוח דיווחו על שביעות רצון של 63% (רווח בר-סמך 95%: 78%-47%). ההיארעות של תופעות לוואי הייתה קטנה באופן משמעותי בקרב המטופלים עם זמן קצר עד לניתוח ועמדה על 1.4% (רווח בר-סמך 95%: 4%-1%) לעומת מטופלים עם זמן בינוני עד לניתוח (11%, רווח בר-סמך 95%: 21%-2%, p=0.035) ומטופלים עם זמן ארוך עד לניתוח (14.8%, רווח בר-סמך 95%: 23%-7%,  p=0.003). הסיכון לפקקת ורידים עמוקה לא היה שונה באופן משמעותי בין שלושת הקבוצות (p=0.15). כותבי המחקר ממליצים שתוצאות אלו יתורגמו להנחיות לטיפול.

מקור: 

Svedman S. et al (2018). The American Journal of Sports Medicine Volume: 46 issue: 12, page(s): 2929-2934