דעות

חמשת החטאים - מה באמת גורם לרשלנות רפואית?

הנסיבות הן אינן תירוץ ורשלנות רפואית היא אינה תוצאה ישירה של עייפות, העדר תקנים או צפיפות במחלקה אלא תוצאה של חטאי הרופאים המטפלים

מעל 4,000 טעויות מנתחים בארה"ב מדי שנה (אילוסטרציה)
טעויות רפואיות ורשלנות רפואית. אילוסטרציה

כרופאים אנו יודעים כי אין מחלוקת על כך שרפואה היא מקצוע שעוסק בהצלת חיים ובבריאות האדם. אבל, פניה האחרות הן של מקצוע מסוכן. כוונתי לטעויות רפואיות ולרשלנויות רפואיות.  שתיהן יוצרות אירועים קריטיים למטופל וברצוני להדגיש שהן שונות במהותן. טעות רפואית קורית כאשר הטיפול בפציינט, בין אם נעשה כשגרה או לאחר שיקול דעת, נמצא שגוי במבחן התוצאה. מבחן התוצאה הוא שקובע אם נעשתה טעות. רשלנות רפואית לעומת זאת איננה מוגדרת במבחן התוצאה אלא קורית בהתנהלות בלתי סבירה של הרופא תוך כדי הטפול בפציינט.

המשמעות הסטטיסטית של טעות רפואית סוכמה במחקר קליני ב-2016 ומסקנתו היתה שתמותה ותחלואה של מטופלים בגלל טעויות רפואיות קורית בשכיחות בלתי נסבלת. הסיבה לכך ששיעור השכיחות הגבוה של טעויות רפואיות אינו מגיע לידיעת הציבור כרוכה בהעדר שיטה אדמיניסטרטיבית-רפואית של דיווח על טעות רפואית.

בנוסף, החוק הישראלי דן באופן ספציפי ברשלנות רפואית ומחייב החלטה של בית המשפט. תביעה שהסתיימה בגישור או פשרה איננה קובעת אם היתה או לא היתה רשלנות רפואית ולכן הערכה סטטיסטית של שכיחותה של הרשלנות הרפואית לוקה בחסר.

מהי מידת חומרתה כעבירה? רשלנות רפואית היא עבירה על דיני נזיקין, והמחוקק הישראלי קבע שלוש דרגות חומרה לעבירה, והן מהקל אל הכבד: חטא, עוון ופשע. רשלנות רפואית אני מכנה בדרגת החומרה הראשונה - חטא, ומקובל לכנותה בשפה משפטית עוולת רשלנות. עונשה הוא קנס כספי ואותו סופגת בדרך כלל חברת הביטוח.

הקריטריונים לקביעת רשלנות רפואית נוסחו בשפה זהירה עם זיקה ביניהם דמוית שרשרת. הכלל הראשון לעוסק ברפואה אומר: ראשית, אל תזיק (Primum non nocere). כלל זה מבוטא במשפט הישראלי בחובת הזהירות שרופא מחויב בה לגבי מטופלו. מהותה של חובת הזהירות היא האחריות העצומה והבלתי מתפשרת שנטל הרופא על עצמו בשבועת הרופא. הפרה של חובת הזהירות נקבעת על ידי בית המשפט כשישנה חריגה מהמצופה בעשייה או במחדל של רופא סביר. רופא סביר הוא רופא מן השורה באותו מקצוע רפואי, שנוהג על פי הפרקטיקה המקובלת במקצועו לגבי המקרה הספציפי. אם קבע בית המשפט הפרה של חובת הזהירות  שגרמה למטופל נזק בריאותי, סביר שתהיה זו קביעה של רשלנות רפואית.

מה מביא רופא לידי התרשלות?

אתחיל משלילה של נסיבות שמקובל לומר שגורמות לכך: אין לרשלנות זיקה ישירה לחסרים של הממסד. כלומר, היא אינה תוצאה ישירה של עייפות, של העדר תקנים, של צפיפות במחלקה ובמרפאה, של העדר תקציב מתאים ושל פציינטים קשים וטרדנים.

הגורם לדעתי להתרשלות של רופא הוא הידרדרות מנטלית במדרון חלקלק בעקבות אחד או יותר מחמישה חטאים.

יש חטאים בין אדם לאלוהיו, ויש חטאים בין אדם לחברו. רשלנות רפואית היא חטא חברתי. היא מהווה סטייה משבועת הרופא שעיקרה הוא אחריות, מחויבות, ומתן דין וחשבון.

בשני העשורים שבהם עסקתי בכתיבה מקצועית ערכתי כ-200 חוות דעת של גיבוי לתביעות של רשלנות רפואית, והגדרתי חמישה חטאים שגוררים הידרדרות אל רשלנות רפואית וחוזרים ובאים לידי ביטוי בסיפורי התביעות:

שטחיות - שגובלת בחוסר ידע, ביכולת כירורגית נחותה, ובחוסר ניסיון.

אדישות - או עייפות מחשבתית שמובילות להזנחה.

יהירות - שנוגדת כללי יסוד של אחריות ואמפתיה.

התעלמות - שמותירה את הפציינט כמו "פצוע בשדה".

הכחשה - שהיא אם כל העוולות.

השוני שבין היגיון רפואי והיגיון משפטי

אחרי דיון משפטי בנושא רפואי מורכב, נוטה בית המשפט למנות מומחה רפואי שייעץ ויחליט עבורו. תפקידו להבהיר לבית המשפט את דעתו לאחר שהרופאים המומחים מצד התביעה ומצד ההגנה הביעו את דעתם. מנסיוני ראיתי שזו שיטה בעייתית שיש לה מספר חסרונות, ואתייחס רק לאחת מהן: המינוי יוצר מצב שכובל, ולו רק מבחינה פסיכולוגית את ידי השופט, כי הוא מתקשה ליטול אחריות ולבקר בצורה מושכלת את המלצות המינוי שבחר לנושא הרפואי. להערכתי, בשפיטה בנושא רפואי נחוצה לשופט השכלה בסיסית רפואית. כך תהיה לו יכולת לשקול את החלטתו בנושא הרפואי לא רק מתוך היגיון משפטי.

בעיה נוספת שיש בה אלמנט פילוסופי היא השוני שבין היגיון רפואי והיגיון משפטי. בפסק הדין שכותב בית המשפט לאחר דיון משפטי ניתן לקרוא את טיעוני המומחים הרפואיים של שני הצדדים, את הערכתו לטיעונים ששמע, את התלבטויות בית המשפט וכיצד הגיע למסקנותיו. ברצוני להדגיש שלדעתי לערכאה המשפטית חסר לעתים בסיס הוא קריטי.

ברור לכולנו שלבית המשפט יש אוצר בלום של היגיון משלו, אבל הוא מזן אחר משל הרופא. אין לבית המשפט אותו אוצר בלום של היגיון, אינטואיציה וניסיון שיש לרופא. ההיגיון המשפטי מוביל אותו בחשיבתו בדרך סלולה אחרת משל הרופא. אם שתי הדרכים הללו, של דרך החשיבה הרפואית ושל דרך החשיבה המשפטית, מקבילות, כלומר חסרות בסיס משותף של ידע מקצועי, הן לעולם לא תיפגשנה. לכן, לדעתי זו טעות, ולדאבוני מתמשכת, כשבית המשפט נוטל על עצמו לפסוק מה נכון ומה לא נכון בהיגיון של החשיבה הרפואית.

בדיון המשפטי קיימת גם מעורבותם של רופאים-קולגות שמסנגרים על הרופא והופכת לעיתים ללשון מאזניים המטה את הכף. בהקשר זה, לעתים מועלית השאלה אם קיימת קליקה רפואית ואם היא מגנה על עצמה. מנסיוני, יש להתייחס לגישה של קולגות כאל יחסים הדדיים שיש בהם שמירה על אתיקה ועל כבוד האחר, ובבחינת אדם אינו זורק אבנים בבית זכוכית שבו הוא יושב.

אחריות הממסד הרפואי

מרבית תביעות הרשלנות הרפואית מוגשות כנגד הממסד הרפואי בגלל אחריות שילוחית. חולשה בולטת של הממסד בהקשר זה היא העדר חינוך לצוות הרפואי בנושא המורכב של רשלנויות רפואיות, חינוך שראשיתו צריכה להיות בבתי הספר לרפואה ולסיעוד.

אעיד על עצמי שבמשך כמעט 30 שנה גידלתי וחינכתי דורות של כירורגים אורתופדים לידע, לאיכות, ליעילות, לאחריות, ליושרה מקצועית ולאמפתיה. במהלכן של שנים ארוכות אלו נוכחתי לדעת שכאשר חסרה אחת מתכונות אלו - בשלה הקרקע לרשלנות.

לסיכום, יש להבהיר לכל אדם כפציינט ולמשפחתו עד כמה חשובה אחריותו לטפול בבריאותו, ועד כמה חשובה מעורבותו המושכלת ושותפותו בטיפול בבעייתו הרפואית כבר מתחילת הטיפול. חובתו של פציינט להיות שותף פעיל לטיפול במהלך מחלתו – בהבנת הבעיה, בבחירת המטפל, בבחירת הטיפול ובמעקב.

על הרופא מצידו להפנים בשגרת עבודתו את שנדר בשבועת הרופא, ולהכיר היכן הוא עלול למעוד בהתנהלות הטיפול ולהיגרר למדרון חלקלק. כמו כן נדרשת התמקצעות של קאדר של שופטים בידע בסיסי ברפואה, שישפר את איכותם בשיפוט בנושא הרפואי. למינוי רופא מומחה של בית המשפט נדרשת בחירה מושכלת מתוך קאדר נבחר.

נושאים קשורים:  רשלנות רפואית,  פרופ' דוד מנדס-נשיא,  דעות,  חדשות
תגובות
 
אנונימי/ת
16.09.2019, 19:09

מאמר חשוב. הצד הכואב במקרה שחווינו במשפחה, מלבד הסבל לחולה שנדרש לניתוח חרום לתיקון הרשלנות, הוא הגיבוי שהרופא שהתרשל קיבל מכל הסגל הרפואי במחלקה. מהאחיות ועד ראש המחלקה. ההרגשה הסוביקטיבית שלנו היתה ש׳יד רוחצת יד׳.

אנונימי/ת
16.09.2019, 19:14

לכותב היקר. כמה שמחה אני לקרוא זאת מפיו של רופא. דברים זוועתיים ראיתי ושמעתי .בארץ ובעולם . השכלה בתחום הרפואה גם יש לצערי. ועל זה נאמר " מרבה דעת מרבה מכאוב" השאלה החשובה מה עושים כדי להציל חיים שיכולים להציל אותם ??????????בכל העולם פשעי הטעויות והרשלנויות הרפואיות גובים חיים של בני אדם סתם. מה עושים כדי למנוע ? מדוע עד היום אין משהו שהוא כמו שומר הסף של מניעת הטעויות והרשלנויות ???????????????????

כתיבת חוות דעת משפטיות איננה מקנה לכותב תובנה כלשהיא במהות הטעות בכלל והרפואית בפרט. בחוכמה שלאחר מעשה ניתן לכתבו סיפורים מגמתיים כמו זה המופיע כאן. הכותב חוטא ביהירות ובחוסר הבנה בגוף הידע הגדול של חקר הטעות האנושית המבוסס על שימשו בתחומי מגבלותו של האדם לעבד מידע בכמות העולה על יכולתו לפעול , על השפעות הסחות דעת שהם חלק מחיי היום יום על חקר הביצועים ועל כל
מה שניתן היה לקרוא בספרות הנרחבת העוסקת בנושא.
הבטיחות הרפואית איננה חמשת חטאים אלא היא תוצאה של אי יכולתנו לפעול בתנאיםמסוימים היא תוצאה של ליכנון שאינו לוקח בחשבון כי מדובר באדם על חולשותיו פתרונות אינם בתחום הצבעה על חטאים או לימוד של טעויות שמהם קשה להפיק לקחים והדרך למניעה לא קלה אבל קיימת היא אינה עוברת בסיפורים של כותב חוות דעת אלא בדרך של הבנת דרך העבודה ודרך המחשבה והפעלת אמצעים למניעת התקלה והחטא הראשון הוא של כתיבה דילטנטית במסווה

אנונימי/ת
16.09.2019, 19:51

פרופ' דונחין צודק!

16.09.2019, 20:07

אמת ויציב,חד כתער מורי ורבי!

אנונימי יקר שלי , תודה רבה על ההתיחסות החיובית . לא אוכל להצניע לכת בשל העובדה שאינני מתחבא כאחרון הפחדנים מאחורי האנונימיות. יש תמונה שלי ואפשרות להגיב. וכדאי מאוד לא לכתוב בלשון רבים. די לי שאין לי כל אמינות ויושר ושאר תכונות תרומיות המאפינות אותך. שנה טובה

אנונימי/ת
16.09.2019, 21:59

נכון מאוד. לפני שמאשימים את הש״ג...

16.09.2019, 23:24

אנונימי. טול קורה מבין עיניך. לדבריך הנכונים יקשיבו יותר אם לא תתחבא ותנבל פה.

אנונימי/ת
18.09.2019, 03:23

הנושא של רשלנות רפואית לא קשור לטעויות ! הוא קשור לעברות על החובה לדאוג לשלומו של החולה בגלל הסיבות שפורטו במאמר. לרוב במודע. הרשלנות נובעת מבגידה של הרופא במחויבתו מסיבות שאינן אלא מיחסו של הרופא לחולה.

מאות מחקרים מראים כי בחינת הסביבה והגישה המערכתית בחקר טעויות חשובים הרבה יותר מהרופא הבודד. הדוגמה הרהוטה במיוחד המודל של Reason. אמנם נכון וחשוב להבין כי אישיות ואופי הם חלק מגורמים לטעויות אנוש, אבל עיקר ההתרחשויות נובעות מהסתמכות על הגורם האנושי ללא מערכות בקרה מספקות. פרופסור דונחין מסביר זאת בצורה מרתקת. כמה אנשים יכולים לדקלם את שבועת הרופא חודש אחרי ששיננו אותה? כמה רופאים יזכרו את מינוני תרופה במצב חירום שנתיים אחרי שלא רשמו אותה? דוגמא פשוטה. המערכות צריכות להשתנות, החינוך הרפואי צריך להשתנות, ומנגנוני הבקרה צריכים להיבנות מחדש.

אנונימי/ת
16.09.2019, 22:09

בדרך כלל, ולא אחת, לבית המשפט אין ידע בסיסי בהרבה נושאים בו הוא דן. לדוגמא בנדל״ן על נושאיו השונים. בעיקר הבעיה היא במיסוי. לכן בית המשפט ממנה מומחה מטעמו שהוא בעצם ״השופט״. ומדוע ממנה מומחה ברפואה? כי הרבה מהרופאים, ולא אחת נאמר בפסקי דין, מחפים על הקולגות הנתבעים. כן יש קליקות ״ובתי זכוכית״, מחד, ומנגד תביעות סרק שמקבלות עידוד מעורכי דין שמתמחים בתביעות אלה, מבחינת תמיד יגיעו לפשרה/ פיצוי.

אנונימי/ת
16.09.2019, 22:12

כמו כל דבר בחיים, הכללה והגדרת חד משמעית של הגורם האשם היא לא מדויקת. האמרה הקובעת שאצל האורתופד החולים יצלעו אחריו כל החיים ואצל הכירורג הם קבורים באדמה נכונה לכל מקצוע. אם במזיד ואם בגלל תגובת החולה. לא כל החולים קוראים את הספר ומתנהגים לפי החציון הסטטיסטי. נכון, שיש הרבה אגו, חטא היבריס, עייפות ועוד הרבה מבלבלים במשוואה שנכנסים בחשבון. מכאן ועד הגדרת רק 5 דברים שקובעים את גורל החולה המרחק גדול. נתקלתי לא פעם בתביעה נגד רופאים שעבדו לפי הספר, פעלו בתום לב ובכל זאת החולה הסתבך. כאן שרשרת המזון נכנסה לפעולה מהירה. כאשר בשרשרת המזון יש את הטורפים, הנטרפים ואוכלי הנבלות. אוכלי הנבלות במקרה זה הם עורכי הדין אך גם הרופאים נותני חוות הדעת, כאילו לא היו בצידו האחר של המתרס. כל המלל לעיל בא להגיד, רופאים הם לא מלאכים, חולים ומטופלים לא תמיד קוראים ומתנהגים לפי הספר. לכן, יש לנהוג תמיד כאילו היינו בשדה קרב, לדאוג לנפגעים (המטופלים) בכל מחיר, מתוך צניעות ומחשבה שאנחנו כאילו מטפלים בנו או בבני המשפחה שלנו , אבל גם לשמור על המטפלים.

17.09.2019, 09:59

דברים נאים הבאת רעי

אנונימי/ת
16.09.2019, 22:30

ומה כאשר רופא שוכח את הבסיס? ניגשתי לאורתופד בקופ"ח, ותוך 4 דקות יצאתי ממנו עם אבחנה ומרשם בלא שהרופא הנכבד טרח אפילו לבדוק אותי... זה כבר מתחת לרפואה הכי בסיסית. כשרופאים לא מקשיבים ולא נוגעים, כך מתחילה רשלנות. כאשר רופא בטוח שהוא כבר ראה ויודע הכל, כך מתחילה רשלנות. 15 שנה אני רופאה, ומעולם לא יצא ממני חולה בלי בדיקה.

אנונימי/ת
16.09.2019, 23:10

את מקלה עם האורתופד, נראה לך שהוא באמת שכח שצריך לבצע בדיקה גופנית או שהוא חושב שהוא יכול לאבחן ללא בדיקה? ודאי שלא, הוא פשוט מתעצל כי הוא יודע שהוא לא ייתפס ולא ייענש ושכולם עושים כמוהו.

מה הפתרון? לא צריך להמציא את הגלגל, ההנחה היא שרוב העובדים יעגלו פינות בעבודה מתוך עצלנות אם יידעו שלא ייתפסו. פשוט צריך לפקח ולהעניש, למשל להקים יחידת ביקורת במשרד הבריאות שתבדוק באופן מדגמי תיקי חולים וכל רופא שלא יכלול בדיקה גופנית ברישום שלו יקבל מיד התליית רישיון ל-3 חודשים.

אנונימי/ת
17.09.2019, 10:05

יש לתת לאורטופד מספיק זמן לקחת אנמנזה, לבצע בדיקה גופנית, לחשוב ולתת אבחנה ותוכנית טיפולית. כמו שנהוג במקומות סודרים, כמו שפעם עשו פה, כמו שלמדנו ולימדנו, כמו שהשכל הישר והדעת נותנים. ואז יהיו תוצאות יפות, יפות מאד אפילו. יש מבין אח שלו?

אנונימי/ת
18.09.2019, 18:32

אין קשר לזמן. אני מכיר לא מעט בכירים שאצלם כל תור הוא 15 ואפילו 30 דקות (רשמית, ובפועל לפעמים יותר). מיעוטם הקטן מבצע בדיקה גופנית במפגש הראשון עם המטופל ולעולם לא נוגע בו לאחר מכן, גם במשך שנים של מעקב. רובם הגדול לא עושה זאת בכלל.

אנונימי/ת
16.09.2019, 22:30

מתי בפעם האחרונה הפרופסור עשה תורנות? מתי היה אחראי לבד על מחלקה של 50 חולים אחרי 30 שעות ללא שינה? מתי עבד עייף? מתי ניתח עם מיכשור לקוי? כנראה שלפני עשרות רבות של שנים אם בכלל. לטמון את הראש בחול ולהמציא סיבות קלות לשינוי כמו אגו שישתפר לכאורה עם חינוך , זו טעות מרה. הסיבות לטעויות הן ללא ספק, כולל הוכחות מחקריות למכביר, עיפות ושלל כשלים מערכתיים. יש להוסיף תקנים, לשפר מכשור,להקטין מספר חולים פר מחלקה,להעלות מספר רופאים ואחיות. זה יפחית טעויות. מנסה להמנע מלציין את המובן מאליו אבל המאמר הזה הוא קשקוש...

אנונימי/ת
17.09.2019, 10:07

זה אולי פרופסור אמריטוס או במילים אחרות פנסיונר המתפרנס מכתיבת רומנים למשרתות וחוות דעת רפואיות נגד הדור הבא של הרופאים העולה עליו בדעת, בחוכמה, ביושרה ובמעש!

16.09.2019, 22:57

בנוסף ולחיזוק הערותיהם של דונחין ורולניצקי: שורש הבעיה בהבנת טעויות וכשלים בטיפול הוא בחינת אירועים כאלה מפרספקטיבה של המטפל הבודד. גישה כזו מטעה את המתבונן פעמיים: ראשית, הציפייה שבני אנוש לא יטעו הינה בלתי מציאותית לחלוטין. כולנו טועים כל הזמן. יתר על כן, ה״חטאים״ אותם מונה הכותב (שטחיות, אדישות, יהירות, התעלמות והכחשה), הם כולם תולדה של מנגנונים פסיכולוגיים מורכבים, כולל הטיות קוגניטיביות שונות ומשונות, אשר החווים אותן אינם מודעים להן כלל בזמן התרחשות הארועים.
וחשוב מכך, במערכת מורכבת כמו זו בה אנו עובדים, ואשר מעולם לא תוכננה כדי ליירט טעויות ולמנוע את הגעתן למטופל, אין מקום לפליאה כאשר תכנית פעולה מסויימת אינה מתבצעת כראוי. יתר על כן, למעשה בכל אירועי הבטיחות הנחקרים (כראוי) נמצאים כשלים מרובים, עפ״י רוב ברמה מערכתית, ולא טעות, שלא לומר רשלנות, בודדת של מטפל יחיד.
עצם הביטוי ׳רשלנות רפואית׳ הוא ירייה ברגלו של כל החפץ בשיפור תהליכי הטיפול בחולים, והכותרת הרווחת של הכשרות בנושא, ׳ניהול סיכונים׳, אף היא מעוותת את הצורך האמיתי: לא בניהול סיכונים אנו מעוניינים, אלא בהבנה עמוקה של תהליכי קבלת החלטות ותהליכי עבודה, ובהסרת המכשלות הרבות העומדות בדרכם של צוותים רפואיים בבואם לטפל בחולים.
אכן, יש צורך בחינוך אמיתי של כל המעורבים, החל מהשלבים המוקדמים ביותר של בתי הספר לרפואה, לסיעוד, ולמקצועות הרפואה, להבנת גודל הבעיה הניצבת מולנו וללמידת שיטות אפקטיביות לפתרונה. ויש צורך לתכנן ולעצב, לעתים מחדש, את תהליכי העבודה, ואת סביבת העבודה, על מנת לסייע לעוסקים במלאכה לבצע אותה היטב, בדיוק כפי שהיו רוצים.

אנונימי/ת
16.09.2019, 23:15

האם ההתנגדות שלך למושג הרשלנות חלה רק על תחום הרפואה או גם בכלל? אתה רוצה למחוק מהחוק את עבירת "גרימת מוות בשלנות" שמשמשת בד"כ נגד נהגים המעורבים בתאונות?

אפשר לפטור כמעט כל נהג מאחריות לתאונה קטלנית בתירוצים דומים על "כשל מערכתי", למשל, אם רק הייתה גדר הפרדה, אם רק היו כיכר או מחלף במקום צומת, אם הייתה לרכב מערכת בלימה אוטומטית, שערי תירוצים לא ננעלו. ולא שאין משהו בתירוצים האלה, בוודאי שיש, יום אחד בעתיד כולנו ניסע במכוניות אוטונומיות שמתוכנתות לפי אלגוריתמים מושלמים ולא עושות תאונות בכלל. וגם הטיפול הרפואי ייעשה ע"י רובוטים בעלי אינטליגנציה מלאכותית שלא טועים לעולם.

אבל עד אז, בהחלט יש תועלת וחשיבות חברתית לקיומן של עבירת ועוולת הרשלנות במשפט, הן בתחום התעבורה והן בתחום הרפואה.

רשלנות היא מונח משפטי שמוגדרת על ידי סטייה מסטנדרד הטיפול וגרמה לנזק. נכון שאם לנהגים היתה מערכת אוטונומית, לא יהיו תאונות מרשלנות הנהג (אלא אם יחבל במערכת). מערכת רפואית היא מורכבת מאוד ומעטים הרופאים שהתרשלו בכוונה או בזדון (רופא שעוזב חדר ניתוח שונה מרופא שפיספס תוצאת ביופסיה). לכן יש לשנות גישה בחקר רשלנות מההיבט הרפואי. להיבט המשפטי יש את המניעים שלו.

אנונימי/ת
17.09.2019, 10:10

יפה ונכון כתבת רועי. אלא שהללו דורשים משאבים, והמערכת הציבורית חסרה מאוד במשאבים הכל טלאי על טלאי. סתימת חורים. הבט סביבך איש ורופא יקר.

אנונימי/ת
17.09.2019, 17:17

ד"ר אסף רולניצקי, בניסיונך להראות שאתה מבין את המשמעות המשפטית של המונח רשלנות, חשפת למעשה את בורותך.
אין שום משמעות ל"כוונה" או "זדון" כאשר מדברים על רשלנות. היסוד הנפשי הנדרש ברשלנות הוא חוסר מודעות בסיטואציה שבה מצפים מאדם מן הישוב להיות מודע.
רופא שעוזב חדר ניתוח באמצע וגורם למותו של המטופל עלול להיות מורשע בהריגה ולא בגרימת מוות ברשלנות. היסוד הנפשי הנדרש בעבירת הריגה הוא פזיזות או קלות דעת. כוונה או זדון כבר מדברים על רצח.

17.09.2019, 21:05

אכן, שיפור איכות ובטיחות דורש משאבים מסויימים. אולם השקעה מזערית בכוח אדם מיומן, אשר יעסוק בנושא באופן בלבדי, עשויה להביא לתוצאות מרחיקות לכת. הגישה הנהוגה כיום בארגונים רפואיים, בארץ וגם ברוב מערכות הבריאות בעולם המערבי, של ״מנהלות בטיחות״ המתפקדות ברמת ההנהלה, מאפשרת במקרה הטוב ביצוע תחקירים מוגבלים של ארועי בטיחות, והפקת לקחים (אשר לעתים קרובות עוסקים בהתנהגות הפרט וחסרים את הראייה המערכתית, ולמרבה הצער אף מוטים ע״י שיקולי ניהול סיכונים). החלק החסר הוא היכולת להטמיע את אותם הלקחים בשטח. שליחת מייל לתפוצת כל המשתמשים, או למנהלי המחלקות, עם הנחיות ל״חידוד נהלים״ או ״תשומת לב יתרה״, ואפילו הצגת תחקיר במסגרת מחלקתית, אינן מביאות לשינוי כלשהו בהתנהגות. לשם כך דרושה עבודת עומק עם הצוותים המקצועיים, הכוללת איסוף נתונים, עיבודם והצגתם, תכנון משותף של דרכי פעולה לשיפור הביצועים, והטמעת ההתערבויות תוך מדידת התוצאות בשטח. כיום אין במערכת הבריאות מי שיבצע משימה זו מכיון שכולנו, כולל המנהלים, עסוקים בעבודה השוטפת.
מערכות בריאות בנויות טלאי על טלאי בכל מקום על פני הגלובוס, ומשאבים חסרים באופן כרוני לא רק אצלנו. אבל בבית חולים ממוצע, מחלקת שיפור איכות בסדר גודל של 10 עובדים יכולה ליצור מהפך מוחלט בגישה לאיכות (ולהחזיר את ההשקעה עם ריבית).

אנונימי/ת
18.09.2019, 18:38

אין שום דרך לרבע את המעגל, הדרך היחידה למניעת עבירות פליליות, עוולות אזרחיות ועבירות משמעת היא באמצעות ענישה. זה טבע אדם, עוד לא נמצאה שום דרך אחרת ולא תימצא. גם מחלקת שיפור איכות של 1000 עובדים לא תצליח לשכנע את מנהל המחלקה לחטא את ידיו לפני שהוא נוגע במטופל מול כל המתמחים אם לא מתחשק לו ואם הוא יודע שאין כוח בעולם שיכול להעניש אותו או להזיז אותו ממקומו. וכל המתמחים שעומדים ורואים ממהרים אח"כ לחקות אותו ואת דרכו הרעה ובעצם נוצרת פה מגיפה של רשלנות שמתחילה מהטופ ומתפשטת גם לקהילה.

אנונימי/ת
16.09.2019, 23:04

טענות מוצדקות. רוב הרופאים מתעלמים משחיתויות אפילו בתוך מחלקתם
ראש קטן. כל אחד לעצמו.
ממש תקופת סטלין בישראל 2019
סדום ועמורה של אסקפיזם אגואיזם ורדיפת בצע
הכל כשר
העיקר לשרוד ושיסבלו וימותו האחרים ...

אנונימי/ת
16.09.2019, 23:20

מהניסיון שלי אני מציע שני חטאים במקום חמשת החטאים של פרופ' מנדס-נשיא:
עצלנות וחוסר מקצועיות, שפעמים רבות שלובים זה בזה.

אנונימי/ת
17.09.2019, 07:38

וואלה, איזה מזל שיש לנו פרופסורים לאורתופדיה בפנסיה שמבינים בכל דבר, ברשלנות, בטעות, במשפט נזיקין, בערכים, בחינוך, בקוגניציה של צוות רפואי בפרט ושל האדם בכלל, בעומסים במה טוב ובמה לא טוב. איזה מזל שיש כאלה מאורות גדולים שכל חייהם המקצועיים ובכלל לא טעו ולא התרשלו, זכים וטהורים נקיים מכל רבב. שתהיה לפרופסור מנדס ולכולנו שנה טובה וחפה מטעויות ובוודאי מרשלנות. גמר חתימה טובה לכולנו, גם לאלו שטעו חלילה!

אנונימי/ת
17.09.2019, 08:11

הכתבה מתארת אחד לאחד בדיוק מצמרר את תהליך המוות של אמא שלי במחלקה פנימית. ביצוע בדיקה מיותרת בטעות ( הבדיקה יועדה לחולה אחרת ובוצעה באימי), פציעתה במהלך הבדיקה, התעלמות אדישה מהזיהום במקום הפציעה (״הזמנו מומחה אבל הוא לא מגיע מה אני יכול לעשות״), התדרדרות במצבה הכללית (״היא מאוד חולה אין מה לעשות״) ומוות כואב וטרם זמנו מאלח דם שהתפתח בעקבות הפציעה.
אז נכון - היא היתה חולה מאוד אבל זו לא היתה סיבת המוות. סיבת המוות היתה אדישות. בבית החולים אף אחד לא מצמץ. אולי התרגלו. כנראה באמת לא אכפת להם.

אנונימי/ת
17.09.2019, 10:13

סבתי מתה בנסיבות דומות, הייתה בריאה אבל מבוגרת. אבל מילה אין לי על חברי הרופאים שהשתדלו מאוד. הגם שטעו.

אנונימי/ת
17.09.2019, 11:48

כשהייתי סטודנט לרפואה, לצערי לפני שנים רבות. היה לי מורה בשם פרופסור ישעיהו ליבוביץ ז"ל . לימד אותנו ביוכימיה . יום אחד נכנס לכיתה ושאל : רפואה היא מדע או אמנות . שאלנו אותו מה ההבדל ? והוא ענה :מדע אפשר ללמד כל אחד. אמנות צריך כישרון מולד אינטואיטיבי כדי להיות בו ממש מקצוען . ואז קם סטודנט לאחר שקבל את רשות הדיבור וענה: בשבילי רפואה זה מקצוע.
כנראה שקיימים סוגים שונים של רופאים .
וכבר אמרו חז"ל : טוב שברופאים לגיהינום.

אנונימי/ת
17.09.2019, 10:02

כמה מדוייק. באמת דומה יותר לעיתות חשוכות במשטרים אפלים. אבל מציאות היא גלגל. וכל מנהל/ת מחלקה החוטא/ת במחלקתו יבוא גם יבוא יומו ויומה.

אנונימי/ת
17.09.2019, 12:13

נכון ונכון,
אז מה עושים? למי לפנות אם כל המערכות אשמות: הרופאים עצמם וכותבי ניירות העמדה של האיגודים המקצועיים, ההסתדרות הרפואית, משרד הבריאות שמשתף פעולה בעזרת חברת ענבל וקבלת דוחות שקריים ועם שר בריאות שהוא בעצמו מזמין חוות דעת שקרית לאישה פדופילית, בתי המשפט שלא נוקפים אצבע נגד מגישי עדויות שקר, שופטים שגוררים תביעות לזמן אין סופי והופכים את אולמי בית המשפט לזירות התגוששות בין תובעים לנתבעים עד צד אחד יותש וירים ידיים.
מי יצעק עד כאן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אנונימי/ת
17.09.2019, 13:28

מאמר מעולה .
גורם חשוב נוסף זה "ההתנשאות", חוסר הקשבה לפציינט והתיחסות לפציינט כאל עוד ג'וב, עוד מכשיר מקולקל שזהה לכל המכשירים האחרים ושצריך לתקן כמו שתיקנתי את האחרים.

אנונימי/ת
17.09.2019, 13:28

אני רואה את ההתקפה העלובה של בני האדם שלא ראויים לעסוק במקצוע הרפואה על הרופא האמיץ והישר שכתב מה שכולם צריכים לכתוב. אני מאחלת לכל אותם רופאים יהירים לא ראויים לעסוק במקצוע שיסבלו על בשרם את תוצאות הטעויות והרשלנויות הרפואיות שתוארו באוץ לב שאינו שכיח בכתבה. רק כאשר עובר על אדם עוולות , צער , סבל רשלנויות וטעויות . רק אז הוא שותק ולומד . אז כל אותם אנשים שאינם ראויים לעסוק בתחום ותקפו את הרופא היקר האמיץ שאמר מה שידוע בכל העולם על חטאי הרשלנויות והטעויות הרפואיות שאת רובם היה אפשר למנוע. אנשים נרצחו ומתו סתם בכל העולם לא רק בארץ. או שנותרו נכים ופגועים כתוצאה מחוסר מקצועיות של המטפלים בהם . שקיבלו רישיון להרוג !!!!!!!!!!!!!!! כתוצאה מסינדרום אלוהים של אותם רופאים לא ראויים וזה קיים בכל העולם. כתוצאה מזילזול בוטה בחיי אדם. חוסר אכפתיות . עוולות ופשעים שמשום מה המטפלים הלא ראויים חושבים שלא משלמים על זה . אנשים יקרים . נער היתי וגם זקנתי, על הכל משלמים . מה שלא בא בחשבון בבית משפט . כל עוול שנעשה לאדם אחר . ובעקר שרופא עושה לאדם אחר כתוצאה מזילזול חוסר אכפתיות ודאגה מטעות פושעת ורשלנות .על הכל משלמים. התגובות המגעילות של אלו שעל ראשם בוער הכובע מראות כמה המצב בארץ נוראי. כל רופא למדתי לתהות כאשר אני פוגשת . בכל שלב בקריירה כמה אנשים פגעת /הרגת או הפכת לנכים עד היום <????????? בושה! קודם כל אל תזיקו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!מה עם שבועתכם !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!מביש !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!שנים שאני רואה לנגד עיני אנשים לא ראויים שהצליחו להזדחל למקצוע כה חשוב. וקיבלו רישיון להרוג באין מפריע. והמערכות השונות שמאפשרות את הטיוח והרמאות וההסתרות הם השותפים לפשע . תיזהרו כל הרופאים עם סינדרום האלוהים . כל אלו שלא מכים אל חטא. שלפתח ביתכם יגיע מעשה נפשע של רשלנות וטעות רפואית שאתם מגינים עליה. הקארמה היא נקמנית .

אנונימי/ת
17.09.2019, 13:54

כל מילה נכונה. תגובה חשובה ומוצדקת. נקודה .

אנונימי/ת
18.09.2019, 00:29

כאשר רוצים למנוע ארועי בטיחות ורשלנות, המרכיב הבסיסי ביותר הוא תחקיר אמת על כל ארוע בין אם הייתה תביעה ובין אם לא, בין אם נגרם נזק של ממש ובין אם לא. לצורך כלל נדרשים כללי חסינות מסויימים אשר יאפשרו לאנשים להתוודות הטעויות. כך למשל קורה בעולם התעופה.
בעולם הרפואה בישראל לפחות זה לא קיים ולא יכול להתקיים מאז פסיקת העליון השערורייתית שכל הנאמר בתחקירים אלו יכול לשמש בדיון משפטי נגד כל אחד מן הצדדים.

אנונימי/ת
20.09.2019, 20:13

בעולם התעופה יש לטייסים אינטרס עליון להימנע מתאונות כי הם גם ייספו בהן. זה לא קיים ברפואה, והמקבילה הרלוונטית כאן היא עולם התחבורה, כמובן שאין אינטרס ציבורי להעניק חיסיון לנהגים שמעורבים בתאונות דרכים מפני העמדה לדין.

איך אפשר בכל זאת לקרב את עולם הרפואה לעולם התעופה? למשל, להוציא מחוץ לחוק את ביטוחי האחריות המקצועית כך שכל רופא שיפסיד בתביעת רשלנות ייאלץ לשלם את הפיצויים מכיסו האישי.

אנונימי/ת
21.09.2019, 08:58

הזכרת לי בדיחה.
חולה היה צריך לעבור ניתוח מורכב, אז כשהרופא בא להחתים אותו, הוא שואל אותו : "דוקטור, כמה ניתוחים כאלה כבר עשית בקרירה שלך?".
הרופא נעלב ועונה "כשאתה טס לחוץ לארץ, אתה גם שואל את הטייס כמה טיסות הוא עשה?"
החולה משיב:
"לא, אבל כשאני טס במטוס, גם הטייס נמצא במטוס איתי ביחד"

18.09.2019, 10:06

אני אשוב ואבקש מכל הקולגות - התחבאות מאחורי אנונימיות הופכת את חוות דעתך ללא רלוונטית, משום שמבחינת הקורא אתה יכול להיות (כמו במקרה כאן) בן משפחה שדעתו מוטית, עובד של חברת ביטוח, משפטן וכו', וכל הדברים הללו רלוונטיים כאשר אני רואה את הדיון.
לעצם העניין - אותו מכשיר דיאגנוסטי נפלא - הרטרוספקטוסקופ , הוא מכשיר החסר מאוד לחלק גדול מאתנו - אותה ראיה בדיעבד, שהייתה גורמת לרופא לחשוב ונהוג אחרת. בעיקר במקרים מתגלגלים ומידיים , אין כמעט אפשרות להשתמש במכשיר זה בזמן אמת - בחולה הקשה במחלקה הפנימית (כן אנשים מתים מספסיס למרות מאמצינו לעיתים תכופות), ביולדת בלידה שהסבכה (בעצב תלדי בנים - נאמר כבר איפושהו), ועוד דברים דומים. במקרים אלה אני חושב שהחטא העיקרי הוא היהירות שלנו (ששילבנו לתוך האמונה העממית) שבה אנו יכולים להציל את כולם...
עניין אחר לגמרי הוא המצב בו פציינט מתגלגל זמן רב במערכת, והקשיים של הדיאגנוזה הסבירה. הן בתוך בתי החולים, והן במערכות הקהילתיות (out-patient). ולדעתי כאן בהחלט יש ל"מערכת" ידי ורגל - בעיקר בשינוי ההרגלים של כולנו - חמש עד עשר דקות לפציינט, אי זמינות היועץ, אי זמינות הדימות, החסמים הכספיים - כל אלה תורמים לשינוי בהלך החשיבה של "הרופא הסביר", המוטיבציה העיקרית היא "לעבוד מהר", ולא "לעבוד טוב"....

אנונימי/ת
20.09.2019, 20:16

אין בהכרח סתירה בין עבודה מהירה לעבודה טובה, אנשי מקצוע מיומנים אמורים להיות מסוגלים לעשות את שתיהן. וכפי שאנחנו יודעים, רפואה טובה, בוודאי ברובם המוחלט של המקרים, רחוקה מאוד מלהיות rocket science. פשוט צריך לעבוד בצורה מסודרת בהתאם להנחיות ולהקפיד על רישום מלא ועל רצף טיפולי, וכן, אפשר לעשות את זה גם מהר.

אנונימי/ת
21.09.2019, 19:46

על פי תגובתך שאינה לענין ניתן לזהות בריחה מאחריות. תתיחס לבעיה ולא למגיבים. האנונימיות מקובלת בדמוקרטיה כאמצעי המאפשר הגנה להבעת דיעה מפני המזיקים. מה שנקרא הצבעה חשאית. הנושא איננו טעויות ולא בעיות המערכת. הנושא הוא רופאים הסוטים מדרך הרפואה הטובה - הרופא הסביר- וגורמים נזק מיותר ובר מניעה על ידי התעלמות מסיכונים, ביצוע מעשים שידועים כמסוכנים, התרשלות בביצוע תפקידם כדי לעשות עוד כסף וכו׳. בית המשפט מחפש את האלמנט הזה של בגידה באמונו של החולה למטרות פסולות. בדרך כלל במודע. אז מספיק עם סיפורי סבתא על עומס קשיי מערכת טעויותת תמימות ושאר מריחות. מנתח שנוטש חולה בנתוח לטובת קליניקה פרטית ומשאיר אותו לגורלו בידי מתמחה הוא פושע ולא שום דבר אחר.