חדשות

לבני אדם יש יכולת לגדל מחדש סחוס פגוע בדומה לזו של סלמנדרה

המנגנון הביולוגי שגילו החוקרים עשוי להוביל לטיפולים חדשים בפציעות ובמחלות מפרקים: סחוס במפרקים אצל בני אדם יכול לתקן עצמו במהלך דומה לזה שמתבצע בגופם של סלמנדרות ודגי זברה

סלמנדרה. צילום: שאטרסטוק

לבני אדם אין כנראה יכולת לגדל מחדש גפיים שנקטעו – יכולת שיש לסלמנדרות – אבל מתברר שיש לנו יכולת "דמוית סלמנדרה" לגדל מחדש סחוסים שנפגע במפרקים מסוימים בגוף. כך נמצא במחקר חדש שפורסם בסוף השבוע שעבר ב-Science Advances.

עורכי המחקר מאוניברסיטת דיוק ציינו כי המנגנון הביולוגי שגילו "עשוי לפתוח את הדלת לטיפולים חדשים בפציעות מפרקים ובמחלות כמו מחלת מפרקים ניוונית, אוסתיאוארתריטיס".

במחקר נמצא כי סחוס במפרקים אצל בני אדם יכול לתקן עצמו דרך מהלך דומה לזה שמתבצע בגופם של יצורים כמו סלמנדרות ודגי זברה המסוגלים להצמיח מחדש גפיים. דגי זברה, בשמם המדעי: Danio rerio, הם דג אקווריום נפוצים שמוצאם בנהרות היורדים מהרי ההימלאיה שבהודו ובפקיסטאן. דג הזברה הוא כיום אורגניזם מודל חשוב במחקרים העוסקים בהתפתחות חולייתנים ובתפקוד הגנים שלהם. תכונותיה ניתנות לשינוי בשיטות של הנדסה גנטית. גם ליצור בשם אקסולוטל מקסיקני או אמביסטומה מקסיקנית (Ambystoma mexicanum), ממחלקת הדו חיים ומסדרת בעלי זנב יש יכולת כזאת.

המחקר בחן את הנושא מהיבטיו המולקולריים. יכולת הרגנרציה נמצאה בזכות המולקולה מסוג microRNA. "גם לבני אדם יש מולקולה זאת אבל המנגנון בתיקון סחוס חזק אצלנו יותר בחלקי גוף מסוימים, לא בכולם. למשל, מולקולות המיקרו-רנ"א פעילות יותר במפרק הקרסול ופחות בברך ובירך", ציינו עורכי המחקר.

"נראה כי הגורמים השולטים ומווסתים את הרגנרציה בגפיים של הסלמנדרה גם שולטים ומפקחים על הליך התיקון של רקמת מפרק שנפגעה בגף אנושי, והתגלית הזאת מלהיבה" התבטא פרופ' מינג-פנג הסואה (Ming-Feng Hsueh), המדריך הקליני במחלקה לניתוחים אורתופדיים מהמכון לפיזיולוגיה מולקולרית באוניברסיטת דיוק, המחבר הראשון של דו"ח המחקר.

במחקר גם נמצא כי "גיל" הסחוס והאם החלבונים שינו את המבנה שלו או עברו שינוי בתפקוד חומצות האמינו תלויים במיקומן בגוף. הסחוס נחשב ל"צעיר" יותר בקרסוליים, מוגדר ב"גיל ביניים" בברכיים ו"זקן" בירך. הקורלציה הזאת מתיישרת עם המהירות שבה אותם יצורים מבצעים את הליך הרגנרציה שלהם בקצוות המרוחקים ביותר של גופם, כמו זנב או קצות הרגליים.

הגורמים הללו – רמות הפעילות של המיקרו-רנ"א וגיל הסחוס – מסבירים מדוע פציעות בקרסול נרפאות מהר יותר, יחסית, מפציעה בברך או בירך. זו גם הסיבה כנראה מדוע יש מעט שלבי דלקת מפרקים בקרסול לעומת מפרקי גוף אחרים.

יש לציין כי מזמן ידוע שלבני אדם יש יכולת מסוימת ומצומצמת של רגנרציה. למשל, כאשר קצות האצבעות של ילד נקטעים, הקצה, אם יטופל כהלכה, עשוי להתחדש. אבל כאמור זו יכולת מוגבלת מאוד ולכן בני אדם אינם יכולים להצמיח מחדש מפרקים שעברו פגיעה מצטברת. המחקר הנוכחי קורא תגר על דעה זאת. "לממצאי המחקר שלנו יש השלכות בעלות פוטנציאל ענק לצורך טיפול בספורטאים ובאנשים עם סוגים שונים של פציעות במפרקים. ניתן יהיה להזריק את המיקרו-דנ"א לתוך המפרק הפגוע או לפתח תרופה שתמנע או תשיג-לאחור דלקת מפרקים ובעתיד היותר רחוק אולי אפילו לשמש בסיס לרגנרציה של גפיים", הדגיש צוות המחקר.

"השלב הבא בעבודה זאת יהיה להעריך את החסר בגורמים המווסתים אצל בני האדם לעומת אלה שביצורים האחרים ואז ייתכן שנוכל להוסיף רכיבים חסרים או להשיבם", הוסיפה פרופ' וירג'יניה ביירס-קראוס (Byers) מצוות המחקר. "כאשר יזוהו הרכיבים החסרים במנגנון הזה, ניתן יהיה לשלבם באותה מולקולת מיקרו-רנ"א ליצירת קוקטייל מולקולרי שמטרתו לבצע את הליך הרנגרציה ולשמש בסיס לבניית גישות טיפוליות חדשות בפציעות של רקמות מפרקים", ציינה פרופ' קראוס.

נושאים קשורים:  סלמנדרה,  דגי זברה,  סחוס,  פציעות מפרקים,  אוסתיאואריתריטיס,  מחקר,  חדשות
תגובות
25.10.2019, 22:43

ממש מצויין ואפשר להגיע לטיפול רחב בבעיות אורתופדיות