דעות

מגיפת הקורונה חידדה את ההבנה: מאור עיניים אינו מובן מאליו

נזקי מגיפת הקורונה בראי רפואת העיניים: אנשים שלא קיבלו זריקות תוך עיניות במועד איבדו ראייה באופן משמעותי, בדיקות סקר לא בוצעו ו-50% מהאוכלוסיה שסובלת מהפרעות בראייה לא פנתה לרופא עיניים

מגיפת הקורונה ורפואת עיניים. צילום: אילוסטרציה

מה קרה לעיניים שלנו בתקופת הקורונה ואילו מסקנות יעזרו לנו בטיפול בחולים ובמניעה בבריאים כתוצאה מתקופה קשה זו?

ראשית, מטופלים רבים לא טופלו בזמן. אנשים רבים עם ירידה חדשה בראייה לא פנו לבדיקה מחשש להידבקות בתוך המרכזים הרפואיים. מטופלים בטיפולים כרוניים (כגון זריקות חודשיות תוך עיניות - סטנדרט הטיפול במחלות שכיחות כמו ניוון הרשתית הקשור לגיל ומחלת רשתית סכרתית) לא באו לבדיקות שלהם במועד. בדיקות סקר לא בוצעו בילדים, בחולי סוכרת, במבוגרים. שנית, השהות הממושכת בבתים עם צפייה בלתי פוסקת במסכים יחד עם חוסר חשיפה לאור שמש הביאה לעלייה בקוצר ראייה, ועבודה במסכים ללא הפסק החמירה יובש בעיניים.

בסקר שבוצע על ידי איגוד רופאי העיניים בישראל בשיתוף עמותת "לראות" נמצא ש-50% מהאוכלוסיה שסובלת מהפרעות בראייה לא פנתה לרופא עיניים במהלך מגיפת הקורונה, רובם בשל חשש מהידבקות במרכזים הרפואיים. כמו כן, כ-20% מהחולים ביטלו בדיקות וטיפולים בשל חשש מחשיפה לנגיף. אנחנו יודע היום שאותם אנשים שלא קיבלו את ההזרקות במועד איבדו ראייה באופן משמעותי. מחקרים מצאו שמספר ההזרקות בממוצע לחולה ב-2020 היה משמעותית נמוך מאשר ב-2019, ולכן גם חלה ירידה בשיפור בראייה בשנה זו.

אחד הפתרונות לבעיה זו, שיושם על ידי מחלקת העיניים ב"איכילוב" בתקופת הקורונה, היה לצאת מבתי החולים ולבצע הזרקות בבתים. בשיאי המגיפה ובכל הסגרים יצאו מדי יום רופאים ואחיות והזריקו לעשרות חולים בבית שלהם. בנוסף, מחלקת עיניים קיבלה כתרומה מ-we work ישראל קומה שלמה שהוקדשה רק לבדיקות וטיפולי עיניים ושם עבדו מדי יום רופא ואחות או טכנאית, בדקו עשרות חולים וטיפלו בהם. באמצעות הטיפול מחוץ לבית החולים הצלחנו להציל ראייה לעשרות ומאות חולים גם בזמן הפיק של המגיפה.

בעיה נוספת היתה ועודנה, שמטופלים פספסו בדיקות סקר. באופן רגיל, ילדים צריכים להיבדק בגיל שנה, שלוש ושש שנים, וזאת כדי לאבחן עין עצלה, פזילה, מיקוד ובעיות ראייה. מבוגרים צריכים להיבדק בגיל 40, לאחר מכן אחת לשנתיים כדי לאבחן גלאוקומה וקטרקט ומאוחר יותר מגיל 60 אחת לשנה כדי לאבחן ניוון הרשתית הקשור לגיל, מחלה שדורשת הזרקות תוך עיניות. על המטופלים שפספסו את בדיקות הסקר בזמן הקורונה להשלים בדיקות אלו כדי לא לדחות אבחנה וטיפול מתאים.

נקודה נוספת היא בעיית המסכים. בילדים, צפייה במסכים ללא הפסקה מלווה עם חוסר חשיפה לאור שמש ועלולה להביא לעלייה בקוצר ראייה. גם בילדים וגם במבוגרים עבודה במסכים ללא הפסק מחמירה יובש בעיניים (בשל ירידה במצמוץ) ומובילה לתחושת עייפות. אנחנו ממליצים לילדים לבלות לפחות חלק מהיום בחוץ (בטאייוון למשל, שבה העלייה בקוצר ראייה הפכה למגיפה ממש, חייבת כל כיתת לימוד ללמוד לפחות שעתיים בחוץ). בנוסף, אנחנו ממליצים לדאוג למנוחה ממסך מדי שעה למשך מספר דקות, למצמץ, ואם יש יובש, להשתמש בדמעות מלאכותיות.

הראייה היא אחד החושים החשובים ביותר שלנו ולעתים אנשים נוטים לקחת אותו כמובן מאליו. לצד יצירת מודעות לנושא, חשוב לעבור בדיקות סקר כנדרש (בגיל שנה, שלוש ושש, 40 ו-60), להיבדק מיד אם יש הפרעה חדשה בראייה, ללכת לבדיקות וטיפולים במועד שנקבע לפי הוראות הרופא, לשמור אורח חיים בריא, כולל תזונה ופעילות גופנית, למרות החשיפה המשמעותית למסכים.

הכותבת היא מנהלת מערך עיניים בבית החולים איכילוב ויו"ר איגוד רופאי העיניים בישראל

נושאים קשורים:  פרופ' ענת לבנשטיין,  מגיפת הקורונה,  רפואת עיניים,  חדשות,  דעות
תגובות