מחקר עוקבה רטרוספקטיבי שפורסם בכתב העת Pediatric Pulmonology נערך במטרה לבחון את הקשר שבין מועד השימוש הראשון בקורטיקוסטרואידים מערכתיים לבין דיספלזיה ברונכו-פולמונרית (BPD) בקרב פגים.
עוד בעניין דומה
המחקר התבסס על מאגרי המידע Children's Hospitals Neonatal Database ו-Pediatric Health Information System database, וכלל נתונים על ילדים שטופלו במספר מרכזים בין ינואר 2010 ודצמבר 2016. באוכלוסיית המחקר נכללו פגים שנולדו לפני השבוע ה-32 להיריון, שטופלו באמצעות קורטיקוסטרואידים מערכתיים לאחר גיל 7 ימים ולפני גיל 34 שבועות להיריון.
החוקרים עשו שימוש ברגרסיה לוגיסטית רב משתנית צעדים, שסייעה להם להעריך את הקשר שבין מועד תחילת הטיפול באמצעות סטרואידים לבין התפתחות BPD בדרגה 2 או 3, בהתאם לקריטריוני ה-the 2019 Neonatal Research Network criteria.
החוקרים זיהו 598 תינוקות שטופלו עם קורטיקוסטרואידים בגיל היריון חציוני 25 שבועות ומשקל לידה חציוני של 760 גרם.
מתוכם, 47% (280/598) טופלו לראשונה עם סטרואידים 8-21 ימים לאחר הלידה, 25% (148/598) טופלו לראשונה לאחר 22-35 ימים, 14% (86/598) טופלו לראשונה לאחר 36-49 ימים. , ו -14% (84/598) טופלו לראשונה לאחר> 50 יום.
תינוקות שטופלו לראשונה בגיל 36-49 ימים (יחס סיכויים מתוקנן [aOR]= 2.0, רווח בר-סמך 95%: 1.1–3.7) ומעל 50 ימים (1.9, 1.04–3.3) היו באופן בלתי תלוי בעלי סיכוי גבוה יותר לפתח BPD בדרגה 2 או 3 בהשוואה לתינוקות שטופלו 8-21 ימים. כל זאת לאחר ביצוע תקנון למאפייני הלידה, מאפייני הקבלה לאשפוז, המרכז המטפל והתחלואה הנלווית.
לסיכום, טיפול ראשוני מאוחר באמצעות סטרואידים מערכתיים בקרב פגים קשור לסיכון מוגבר לכך שהתינוק יפתח BPD בדרגה 2 או 3, בהשוואה לפגים שקיבלו טיפול קודם.
מקור:
Cuna, A et al, Pediatric Pulmonology. 2021 Oct;56(10):3283-3292. doi: 10.1002/ppul.25610