עד כתיבת מאמר זה טרם נחקרו כראוי ההשפעות של הרדמה ספינלית בהשוואה להרדמה כללית על היכולת של קשישים שעוברים ניתוח בשל שבר בירך לשוב ללכת.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו מחקר פרגמטי ואקראי לבחינת עדיפות של הרדמה ספינלית על פני הרדמה כללית. במחקר השתתפו מטופלים אמבולטוריים בגילאי 50 שנים ומעלה אשר נאלצו לעבור ניתוח תיקון לשבר באגן, ב-46 בתי חולים בארצות הברית וקנדה. המטופלים הוקצו אקראית ביחס של 1:1 לקבלת הרדמה ספינלית או כללית. התוצא העיקרי שנבדק היה משלב של תמותה או חוסר יכולת ללכת שלושה מטרים באופן עצמאי או עם מקל הליכה/הליכון 60 ימים לאחר ההקצאה האקראית. תוצאים שניוניים כללו תמותה תוך 60 ימים, דליריום, זמן עד שחרור מאשפוז וניוד עצמאי (ambulation) לאחר 60 ימים.
למחקר גוייסו 1,600 נבדקים; 795 הוקצו לקבלת הרדמה ספינלית ו-805 הוקצו לקבלת הרדמה כללית. הגיל הממוצע של המטופלים עמד על 78 שנים, ו-67% מהם היו נשים. מתוך הנבדקים שהוקצו לקבלת הרדמה ספינלית 666 קיבלו את סוג ההרדמה המוקצה (83.8%), ומתוך הנבדקים שהוקצו לקבלת הרדמה כללית 769 קיבלו את סוג ההרדמה המוקצה (95.5%). מבין המטופלים באוכלוסיית intention-to-treat המתוקנת שלגביהם יש מידע זמין, 132 מתוך 712 (18.5%) נבדקים בקבוצת ההרדמה הספינלית, ו-132 מתוך 733 (18%) בקבוצת ההרדמה הכללית הגיעו לתוצא העיקרי (יחס סיכונים של 1.03, רווח בר-סמך של 95%, 0.59-1.57). אירועי דיליריום התרחשו ב-130 מתוך 633 נבדקים (20.5%) בקבוצת ההרדמה הספינלית וב-124 מתוך 629 (19.7%) בקבוצת ההרדמה הכללית (יחס סיכונים של 1.04, רווח בר-סמך של 95%, 0.84-1.3).
מסקנת החוקרים הייתה כי הרדמה ספינלית איננה עדיפה על פני הרדמה כללית בהתייחס לשרידות וחזרה לאמבולציה 60 יום לאחר הניתוח. שיעורי היארעות של דליריום לאחר הניתוח היה זהה בין שתי קבוצות המחקר.
מקור: