ישנה עלייה בינלאומית בביצוע התערבויות לטיפול בכאבי גב תחתון. עם זאת, המחקרים בתחום מניבים תוצאות מעורבות. לכן, קיים צורך בזיהוי מנבאי תוצא במסגרת פרגמטית, המבוססים על מאפיינים ייחודיים.
עוד בעניין דומה
במסגרת מחקר פרוספקטיבי שפורסם בכתב-העת 'Regional Anesthesia & Pain Medicine', החוקרים העריכו את הקשר בין למעלה מתריסר משתנים דמוגרפיים, קליניים וטכניים על תוצאי הטיפול של שלוש התערבויות שונות: הזרקה אפידורלית של סטרואידים (ESI: Epidural Steroid Injections) לסכיאטיקה, והזרקות למפרק הסקרו-איליאק (SIJ: Sacroiliac Joint), והתערבויות למפרק הפאסט (facet) לכאב גב תחתון אקסיאלי. החוקרים השתמשו ברגרסיה לינארית לצורך מדידת התוצא העיקרי, שהוגדר כשינוי בעוצמת הכאב הממוצעת, כפי שדווח על ידי המטופלים. הערכת הכאב נעשתה באמצעות מדרג מספרי (ממוצע NRS-PI). לזריקות SIJ ואבלציה באמצעות תדר רדיו (Radiofrequency), היה זה ערך ממוצע של כאב גב תחתון לאחר חודש או שלושה חודשים מזמן ביצוע ההתערבות, בהתאמה. ל-ESI, היה זה ממוצע הכאב ברגל חודש לאחר ההזרקה. תוצאים שניוניים כללו מד בינארי לתגובה הטיפולית (הצלחה).
346 מטופלים משבעה בתי חולים השתתפו במחקר. כל הקבוצות חוו ירידה בערך ה-NRS-PI הממוצע (p<0.0001; ממוצע 1.8±2.6). לא נמצא הבדל בשינוי ערך ה-NRS-PI הממוצע בקרב קבוצות הטיפול (p=0.50). דירוג בסיסי נמוך יותר של הכאב (מקדם מתוקנן 0.32-, CI 0.48- עד 0.16-, p<0.0001), דיכאון תסמיני (depressive symptomatology) (מקדם מתוקנן 0.076, CI 0.039 עד 0.133, p<0.0001) והשמנת יתר (מקדם מתוקנן 0.62, CI 0.038 עד 0=1.21, p=0.037) נקשרו עם שיעור הפחתה קטן יותר של הכאב. לתוצאים התערבותיים, דיכאון (OR מתוקנן 0.94, CI 0.91, 0.97, p<0.0001) ותפקוד בסיסי ירוד יותר (OR מתוקנן 0.59, CI 0.36, 0.96, p=0.034) נקשרו עם כשלון. עישון, הפרעות בשינה וסימנים שאינם אורגניים נקשרו עם תוצאים שליליים באנליזת משתנה בודד, אך לא באנליזה מרובת משתנים.
החוקרים מסכמים כי המאמץ לזיהוי מטופלים ברי-תגובה לטיפול הוא הכרחי לצורך ביצוע ההתערבויות לטיפול בכאב גב תחתון. מטופלים עם עול מחלתי גדול יותר, דיכאון והשמנת יתר, נמצאים בסיכון גבוה יותר לכישלון ההתערבות. במידת הצורך, יש לשקול ביצוע צעדים מתאמים בטרם, או במקביל, לביצוע ההתערבויות, על מנת להיטיב עם סיכוי ההצלחה.
מקור: