במחקר אשר פורסם בכתב העת 'The Bone & Joint Journal', מטרת החוקרים הייתה לבדוק האם הסרה בעקבות דרישה (ODR: on-demand removal) אינה פחותה מהסרה שגרתית (RR: routine removal) של ברגים סינדסמוטים מבחינת התוצא התפקודי.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר אי-נחיתות (noninferiority) מבוקר אקראיות, במסגרתו נאספו מטופלים בוגרים (בני 17 ומעלה) עם פציעה סינדסמוטית טראומטית, אשר טופלו באופן ניתוחי במהלך 14 הימים שלאחר הטראומה. במהלך הניתוח, נעשה שימוש בבורג סינדסמוטי אחד או שניים. בסך הכל, 197 מטופלים הוקצו באקראיות לגישת הסרת הברגים, כאשר אצל קבוצה אחת ננקטה גישת ה-ODR (הבורג הסינדסמוטי נותר במקומו, אלא אם כן היו תלונות שהצריכו את הסרתם), או RR (הבורג הוסר 8 עד 12 שבועות לאחר הקיבוע הסינדסמוטי). מתוך כלל המטופלים, 152 השלימו את תקופת המחקר. התוצא העיקרי של המחקר היה התוצא התפקודי 12 חודשים לאחר הנחת הבורג, אשר נמדד באמצעות ה-Olerud-Molander Ankle Scoreי(OMAS).
152 מטופלים נכללו באנליזה הסופית (RR = 73; ODR = 79). מתוכם, 59.2% היו גברים (n = 90), והגיל הממוצע היה 46.9 שנים (SD 14.6). ערך ה-OMAS החציוני 12 חודשים לאחר הקיבוע הסינדסמוטי היה 85 (טווח בין-רבעוני [IQR] 60 עד 95) ל-RR, ו-80 (IQR 65 עד 100) ל-ODR. במבחן אי-הנחיתות ניכר כי גודל ההשפעה שנצפה היה מובהק בין גבולות השווים של 10- ו-10 נקודות בקנה-המידה (p < 0.001), הן בכוונה לטיפול והן בטיפול לפי הפרוטוקול. משמעות הדבר היא כי גישת ה-ODR אינה נחותה מגישת ה-RR. יש לציין כי שיעור הסיבוכים היה גבוה יותר באופן מובהק בקבוצת ה-RRי(12/73) לעומת קבוצת ה-ODRי(1/79) (p = 0.007).
החוקרים מסכמים כי גישת ה-ODR לברגים סינדסמוטים אינה פחותה מהסרה שגרתית בכל הנוגע לתוצא תפקודי. בשקלול עם שיעור הסיבוכים הגבוה המלווה את הסרת הבורג, ממצאים אלו מעלים טיעון חזק על כך שיש להפוך את גישת ההסרה לפי דרישה לגישה הטיפולית המקובלת לאחר קיבוע באמצעות בורג סינדסמוטי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
