מחקרים תצפיתיים מצביעים על כך שצריכה מספקת של אשלגן בתזונה (90-120 מילימול/יום) עשויה להיות בעלת השפעה מגינה על הכליות. עם זאת, לא ידוע מהן ההשפעות של הגברת צריכת האשלגן בתזונה, והסיכון להיפרקלמיה בעקבות זאת.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'American Society of Nephrology', החוקרים ערכו ניתוח מוגדר מראש, במהלך שלב ההרצה של ניסוי קליני. המחקר כלל 191 מטופלים (גיל 68 ± 11 שנים, 74% גברים, 86% ממוצא אירופאי, eGFR 31 ± 9 מיליליטר/דקה/1.73 מטר רבוע, 83% מעכבי האנזים המהפך, 38% סוכרת), אשר טופלו עם 40 מילימול KCl/ליום, למשך שבועיים.
מתוצאות המחקר עולה כי תיסוף של KCl הגביר באופן מובהק את פינוי האשלגן בשתן (72 ± 24 עד 107 ± 29 מילימול/יום), האשלגן בפלזמה (4.3 ± 0.5 עד 4.7 ± 0.6 מילימול/ליטר) והאלדוסטרון בפלזמה (281 [198-431] עד 351 [241-494] ננוגרם/ליטר). עם זאת, לא נמצאה השפעה מובהקת על פינוי הנתרן בשתן, הרנין בפלזמה, לחץ הדם, ה-eGFR, או על אלבומינוריה. יתר על כן, תיסוף עם KCl הגביר את הכלוריד בפלזמה (104 ± 3 עד 105 ± 4 מילימול/ליטר), הפחית את הביקרבונט בפלזמה (24.5 ± 3.4 עד 23.7 ± 3.5 מילימול/ליטר), ואת ה-pH בשתן (כולם P < 0.001). עם זאת, התיסוף לא הוביל לשינוי בפינוי האמוניום בשתן. 22 מטופלים (11%) פיתחו היפרקלמיה (אשלגן בפלזמה 5.9 ± 0.4 מילימול/ליטר). יש לציין כי מטופלים אלו היו מבוגרים יותר, וכן בעלי ערך גבוה יותר של אשלגן בפלזמה בבסיס.
החוקרים מסכמים כי במטופלים עם מחלת כליות כרונית, בשלבים G3b-4, הגדלת צריכת האשלגן בתזונה על ידי תיסוף של אשלגן כרוני לרמות המומלצות מעלה את האשלגן בפלזמה ב-0.4 מילימול/ליטר. מהלך זה עשוי להוביל להיפרקלמיה במטופלים מבוגרים, או בקרב אלו עם ערכי אשלגן בסיסיים גבוהים יותר בפלזמה. יש צורך במחקרים ארוכי טווח, אשר יתייחסו לשאלו האם ההגנה הכלייתית והלבבית גוברת על הסיכון להיפרקלמיה.
מקור: