חוקרים מתחום הרפואה האבולוציונית באוניברסיטת תל אביב מצאו כי המעבר להליכה על שתיים במהלך האבולוציה של האדם מהווה גורם סיכון משמעותי לתופעה של שבר בעצם צוואר הירך, הפוגעת בשיעור ניכר מהאוכלוסייה המבוגרת בעולם המערבי והיקפה הולך וגדל מדי שנה.
עוד בעניין דומה
החוקרים מצאו בנוסף כי אלה שמבנה עצם צוואר הירך שלהם נמצא בקצה הסקאלה של השינויים האבולוציוניים לטובת הליכה על שתיים, מצויים בסיכון מוגבר לשבר בצוואר הירך - אזור החיבור בין גוף עצם הירך לבין המבנה הכדורי בקצה העצם, שמתחבר לעצם האגן.
לדברי החוקרים, הממצאים מראים כי ניתן באמצעות בדיקת דימות פשוטה יחסית לזהות מי עלול להיות בסיכון גבוה לפגיעה מסוג זה ולהמליץ על פעולות מניעה, בעיקר פעילות גופנית מגיל צעיר.
ד"ר הילה מאי, החוג לאנטומיה ואנתרופולוגיה בפקולטה לרפואה, אוניברסיטת ת"א. "יש בידינו כלי רפואי מניעתי, שיכול לחסוך כאב רב לחולים ועלויות גבוהות למערכות הבריאות". צילום: דוברות אונ' ת"א
המחקר הובל על ידי ד"ר הילה מאי וקבוצת המחקר שלה בחוג לאנטומיה ואנתרופולוגיה בפקולטה לרפואה ובמרכז דן דוד לחקר תולדות האדם באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף עם פרופ' ניר שוולב מאוניברסיטת אריאל, פרופ' ז'ן-ז'ק הובלין מצרפת, ופרופ' פרנק רולי משווייץ. המאמר פורסם בכתב העת Communications Biology.
מסבירה ד"ר מאי: "למעבר של האדם לעמידה זקופה ולהליכה על שתיים היו יתרונות אבולוציוניים משמעותיים, אך מסתבר שלשינוי הזה היו גם מחירים. במחקר זה הראינו שאחד המחירים הללו הוא שינוי בצורה התלת מימדית של עצם הירך, המגביר את הסיכון לשבר בצוואר הירך כתוצאה מנפילה - הגורם השכיח לשברים בצוואר הירך, בעיקר אצל אנשים מבוגרים.
"שבר בצוואר הירך הוא אירוע חמור שגורם סבל רב ועלול להביא להידרדרות כללית במצב הבריאותי עד למצב סיעודי ואף למוות. יתרה מכך, הטיפול המורכב והשיקום הממושך עולים כסף רב, ולכן מערכות בריאות בכל העולם מבקשות להבין את התופעה לעומק ולנסות למנוע אותה ככל האפשר".
המחקר הנוכחי עוסק בבעיה רפואית אקוטית מנקודת המבט של רפואה אבולוציונית - תחום חדש ומרתק שמטרתו להבין את ההשפעות של השינויים האבולוציוניים שעבר המין האנושי על בריאותו של האדם בן זמננו, כולל גורמים אבולוציוניים למחלות ספציפיות, במטרה לפתח עבורן טיפולים ואמצעי מניעה יעילים יותר. בין היתר מדובר בהבנת ההשלכות הבריאותיות של השינויים שעבר השלד שלנו, מהגולגולת ועד כפות הרגליים, בעקבות המעבר ההדרגתי להליכה על שתיים שהחל לפני כשבעה מיליון שנה.
"במחקר זה בחרנו ליישם גישה של רפואה אבולוציונית על הבעיה החמורה והנפוצה של שבר בעצם צוואר הירך, בעיקר בגיל המבוגר. ביקשנו לבחון באיזה אופן, אם בכלל, נגרם שבר מסוג זה בשל שינויים במבנה האנטומי התלת-מימדי של העצם, כפי שהתפתחו במהלך האבולוציה האנושית", אומרת ד"ר מאי.
במסגרת המחקר נבחנו השינויים בעצמות צוואר הירך לאורך האבולוציה, החל בעצמות של השימפנזה החולקת עימנו אב קדום משותף, דרך עצמות ירך של בני אדם קדומים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות - הומינינים מלפני 3.5 ו-2 מיליון שנה, האדם הניאנדרטלי שחי לפני עשרות אלפי שנים, ציידים לקטים מלפני 15,000 שנה, וחקלאים מוקדמים ומאוחרים יותר שחיו לפני 10,000 ו-8,000 שנה בהתאמה.
כמו כן נכללו במחקר סריקות CT של עצמות צוואר הירך של יותר מ-300 נשים וגברים ישראלים החיים היום, ששויכו למספר קבוצות: אנשים בריאים; חולי אוסטיאופורוזיס ללא שבר בצוואר הירך; חולי אוסטיאופורוזיס עם שבר בצוואר בירך; ואנשים ללא אוסטיאופורוזיס שסובלים משבר בצוואר הירך. החוקרים נעזרו בשיטות מתקדמות כדי לבחון את הצורה התלת מימדית של כל עצמות צוואר הירך שנכללו במחקר והשוו בין צורות העצם שנמצאו בקבוצות השונות.
ד"ר מאי: "מצאנו התאמה ברורה בין רמת הפעילות הפיזית של האוכלוסיה לבין הצורה של עצם הירך. ההסבר לכך הוא שהעצם היא רקמה דינמית שנבנית כל הזמן, בהתאם לכוחות שמפעילים עליה השרירים, המתגברים בעת פעילות פיזית. ידוע כי במהלך ההיסטוריה האנושית, החל מהמהפכה החקלאית (לפני כ-15 אלף שנה), הפעילות הפיזית של האדם הלכה ופחתה בהדרגה, והשלד האנושי השתנה בהתאם.
"במחקר זה הראינו כי לא רק החוזק אלא גם הצורה התלת מימדית של עצם צוואר הירך השתנתה לאורך ההיסטוריה האנושית - עם השינוי באורח החיים מאוכלוסיה של ציידים-לקטים ליושבי קבע, ואף ממשיכה להשתנות עד ימינו.
"באדם ההולך על שתיים עצם הירך בנויה בעיקר לשאת עומסים מלמעלה, כלומר את משקל הגוף, והתאמה זו לא נפגעה כתוצאה מהירידה בעומסים המופעלים על העצם. עם זאת, עמידות העצם פחתה בכל הנוגע למכות מהצד, המאפיינות נפילה".
ד"ר מאי: "איכות העצם שלנו יורדת עם הגיל, ולכן אנשים מבוגרים, גם אם הם בריאים, מצויים בסיכון מוגבר לשברים בעצמות בכלל, ובעצם צוואר הירך בפרט. במחקר שלנו מצאנו שהשינויים האבולוציוניים בעצם הירך מגבירים את הסיכון עוד יותר, בעיקר אצל אנשים שצורת העצם שלהם קרובה לקצה הסקאלה של אותם שינויים.
"כדי להפחית את הסיכון מומלץ מאוד לכולנו לעסוק כבר מגיל צעיר בפעילות גופנית הכוללת עומס על עצמות הירך באופן שישפיע על צורת העצם ויחזק אותה. המלצה זו מודגשת במיוחד עבור אנשים שצורת עצם הירך שלהם פגיעה יותר, כפי שזיהינו במחקר זה".
כיום, מסכמת ד"ר מאי, "ניתן לזהות את מבנה העצם בבדיקת דימות פשוטה למדי, ולפיכך יש בידינו כלי רפואי מניעתי, שיכול לחסוך כאב רב לחולים ועלויות גבוהות למערכות הבריאות. מדובר בתרומה משמעותית של הרפואה האבולוציונית לתחום הרפואה המונעת שמתפתח בשנים האחרונות בקצב מואץ, בבחינת 'הגביע הקדוש' של מערכות הבריאות המתקדמות ברחבי העולם".
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
