הנחיות נשיאת משקל בעקבות פגיעת שריר-שלד או ניתוח אורתופדי הן מרכיב מכריע בתהליך השיקום ותוכנית הטיפול. הטרמינולוגיה המשמשת להגדרת מצב נשיאת המשקל של המטופל משתנה, עם מספר מונחים בשימוש, ויש ראיות מוכרות לכך שהיעדר שפה סטנדרטית מוביל לבלבול בפרקטיקה הקלינית.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Bone and Joint Journal, חוקרים ערכו תהליך קונצנזוס, שכלל את כל בעלי העניין המרכזיים במסלול הטיפול בחולים עם פציעות שריר-שלד. המטרה העיקרית הייתה להגיע להסכמה על מערכת סטנדרטית של תנאים להוראות נשיאת משקל.
החוקרים ערכו שאלון טרם הפגישה. תוצאות המחקר הדגימו כי במהלך פגישת הקונצנזוס בת יום אחד, שכללה נציגי מטופלים, סוכמו שלושה תנאים ספציפיים להגדרת מצבו של המטופל: 1) ללא נשיאת משקל, 2) נשיאת משקל מוגבל ו-3) נשיאת משקל בלתי מוגבל.
החוקרים מסכמים כי מחקר זה הינו המאמץ הראשון והיחיד לסטנדרטיזציה של טרמינולוגיית השיקום באורתופדיה, כפי שהוסכם על כל בעלי העניין המרכזיים והמטופלים עצמם. תקנון השפה מאפשר מחקר מדויק ואיכותי יותר ותורם למטרה הרחבה יותר של שיפור ניידות המטופל לאחר פציעה אורתופדית או ניתוח.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
